הטיול של נועה לנורבגיה – חלק ד' – הקרחון

גלגל הצלה על סירה ליד הקרחון

ביום החמישי לטיולנו בנורבגיה יצאנו ממלון Scandic Sunnfjord hotel & Spa כשפנינו אל קרחון Jostedal. זהו הקרחון היבשתי הגדול באירופה. אורכו 60 ק"מ ושטחו כ-500 קמ"ר אבל זו רק ההתחלה. הפארק הלאומי Jostedal משתרע על פני יותר מ-1300 קמ"ר ומושך אליו 300,000 תיירים כל שנה. גם אצלנו אף אחד לא ויתר על החוויה למרות שהוצעו לנו אופציות חלופיות. אגב, מבין 32 חברי הקבוצה 26 בחרו גם לטפס על הקרחון ואני חושבת שזה מרשים. מחיאות כפיים וירטואליות יתקבלו בברכה.

אני הייתי בטוחה שמדובר בהליכה קצרה ולכן לבשתי מכנסי ג'ינס, סריג ומעיל בלבד וצעיף דק לשם היופי. כשהגענו למקום התברר שההליכה לא קצרה בכלל. מדובר במסע בן 4 שעות. שעתיים טיפוס בהלוך (שעה עד הקרחון ושעה טיפוס במדרגות קרח בקרחון עצמו) ושעתיים ירידה בחזור מ-Nigarsdbreen. למזלנו את חלק מהדרך עשינו בשייט ובכך חסכנו עוד חצי שעה הליכה מאומצת בכל כיוון.

די מהר התברר לי שבין הסריג לג'ינס יש רווח של סנטימטר שדרכו נכנסת רוח מקפיאה. החלטתי לכרוך את הצעיף למותני ותאמינו לי שהמראה לא היה מלבב. אבל איך אומרים ביידיש? נו שויין. בשלב מסוים לאחת מחברותי לטיול היה חם והיא החליטה לוותר על אחד ממעיליה התרמיים ומבחינתי זו הייתה הצלה אמיתית כי כרכתי את המעיל שלה למותני והצלתי את גופי מהרוח. זו הזדמנות נוספת לומר לה תודה.

לאורך הדרך השתדלנו לא לדרוך על טחב וחזזיות כדי לא להחליק אבל לשווא. רוב חברי הקבוצה מעדו ונפלו בשלב כזה או אחר ורק אני יצאתי בשלום. הטיפוס אינו נעשה על שביל מסומן אלא בין קונוסים כתומים של מע"צ. לעיניים ישראליות זה די מפליא כי המסלול פה נחשב למסלול משפחתי בקנה מידה נורבגי. אחת מחברות הקבוצה שלי בת 82 ביצעה אותו וכך גם ילדה ספרדייה בת 6, כך שבתכל'ס, כל אחד יכול.

דוגמה לאחד מהקונוסים שמסמנים את שביל הטיפוס והירידה מהקרחון

דוגמה לאחד מהקונוסים שמסמנים את שביל הטיפוס והירידה מהקרחון

כשהגענו לקרחון קרו שלושה דברים.

  • החתימו אותנו על הצהרה שבה אנחנו מבינים שמדובר בספורט אתגרי (אל תשכחו לעשות ביטוח נסיעות מתאים מראש).
  • נעלו לנו נעלי שלג עם דוקרנים לקרח תחילה ברגל שמאל ואח"כ ברגל ימין. כששאלתי לפשר הדבר הסביר לי המדריך המקומי שבזמן נעילת הנעל עומדים על רגל אחת ואצל רובנו הרגל החזקה היא רגל ימין.

  • קשרו את כל חברי הקבוצה בחבל זה לזה כולל המדריך שצעד בראש. האחרון בחברי הקבוצה נושא את שארית החבל על גופו. אני משאירה לכם לנחש מי זו הייתה בקבוצה שלנו ורק מצרפת לכם שני רמזים.
הנה רמז ראשון

הנה רמז ראשון

רמז שני – העובדה שהמדריך אמר לי עם סיום הירידה מהקרחון: You had a heavy one.

בכל מקרה, הסתבר שעובי החבל הוא סימן של גודל הקבוצה וחבל עבה הוא דווקא סימן טוב. המשמעות של חבל עברה היא העובדה שאתם חלק מקבוצה גדולה שנחשבת לבטוחה יותר, כלומר אם קורה משהו המתח של החבל מתחלק בין יותר אנשים.

גם כאן היה קשה לי לצלם כי תוך כדי צעידה מתוחה מעל סדקי הקרקע כשמצידי תהום פעורה לא באמת יכולתי לפשוט מעלי את החבל ואת הכפפות. מזל שחבריי צילמו. למעשה, בכל שהותנו בקרחון עצמו (שעה טיפוס ושעה ירידה) לא ממש ראיתי את הנוף כי הייתי עסוקה בלא ליפול.

הקרחון. התמונה מאת יוסי קינר

הקרחון. התמונה מאת יוסי קינר

פשוט כל פעם חשבתי על הצעד הבא ולא מעבר וכל הזמן חלפה במוחי המחשבה המטרידה "מה אם אחד מחבריי לקבוצה יעשה צעד שגוי וכולנו ניפול לתהום?". בירידה המחשבות הללו הטרידו כפליים כי כאמור היה עלי משקל חורג שמשך אותי קדימה. אני חושבת שעד עכשיו יש איזה מדריך מקומי עם בעיות אוזניים בגלל הצרחות שלי. אגב, המדריכים המקומיים הם לא רק נורבגים. חלקם מבני השרפה בנפאל שרגילים לטיפוס על קרחונים.

אגב, חברתי לטיול סיגלית, שצעדה לפני, רק ביקשה לקחת נשימה עמוקה והתיישבה על אחת ממדרגות הקרח. אחד המדריכים המקומיים (בחור חסון ומסוקס שזכה לשם "הויקינג") החליט לעזור לה. הוא הניף אותה אל על, אל מעבר למעבר שעל סף התהום. אולי הכוונות שלו היו טובות, ואולי הוא רצה לתקתק עניינים, אבל הכוח שהפעיל היה קצת מוגזם וכך גם אני עפתי קדימה בצורה מסוכנת (בקנה מידה ישראלי).

אבל גם פה הסוף טוב ואת הזמן שחיכינו לסירה בחזרה ניצלתי לצילום האזור.

האיזור שמסביב לקרחון

האיזור שמסביב לקרחון

בכל מקרה החלטתי לבוא לכאן שוב לעשות את המסלול הקשה יותר (שעתיים טיפוס בקרחון) עם מצלמת ראש של גופרו – ככה לא יהיו לי תירוצים בתחום הצילום ואתם תזכו לקבל סרטוני וידאו עם קריינות שלי. הולך?  אני מתכננת לעשות את זה בחורף כדי ליהנות מטיולים גם במערות הקרח שבאזור. אני חושבת שזאת גם הזדמנות טובה להשתמש בגרזן בצורה חוקית ולהיות ראשונים בשייט (לפי חוקי המקום יש להם זכות קדימה). מי מצטרף?

אגב, מכיוון שהייתי האחרונה בקבוצה שלי לקחתי לעצמי את הזכות לתשאל מדריך של קבוצה אחרת. שאלתי אותו האם המסלול משתנה מדי פעם ותשובתו הפתיעה אותי מאוד. הוא אמר שהמסלול משתנה כל יום קצת, כל חודש הרבה ושבכל שנה יש בכלל מסלול חדש. מיד רציתי לחזור על עקבותי כדי לבדוק אם הוא צודק אבל החלטתי לחכות לשנה הבאה…

האוטובוס יצא לדרכו והפעם למלון שנחשב למודרני ולמפנק ביותר בעיר ברגן – מלון Zander K hotel. המראה שבחדר האמבטיה לא הותירה מקום לספק – החבלים השאירו סימנים קצת מטרידים ואדומים על הגב שלי. אני לא יודעת אם זה באמת קשור למלון הנפלא הזה או לא אבל זו עובדה שבבוקר שלמחרת כל הסימנים מהחבל נעלמו כלא היו. עוד סיבה טובה לחזור לפה היא גם וילה שרלוט היפהפיה אבל כאמור, אל דאגה, אני עוד אשוב אלייך נורבגיה היפה.

הכתבות הבאות עשויות לעניין אתכם