פיורדים רפויים ושרירים תפוסים – מסע אופניים בנורבגיה

שלושה ימים לאורך שבילי האופניים באזור סטוונגר שבמערב נורבגיה גילו לנו דבר אחד – נורבגיה היא לא נופים אלא גם איתני טבע עם חוקים משלהם ומזג אוויר הפכפך. למעשה, מדובר בתנועה מתמדת בין ההרים, הים והאגמים ובנורבגיה כמו בנורבגיה לפעמים קשה להבדיל ביניהם.

טיול אופניים ביער נורבגי

אמנם מסלולים ספורטיביים באשר הם תמיד מאתגרים ברמה כזו או אחרת, אבל שלושה ימים של טיול אופניים במסלולים מעגליים באזור סטוונגר גרמו לנו לחשוב אחרת. פה הכל קרוב, כולל האוכל והספא שלאחר הרכיבה כך שמבחינה לוגיסטית מדובר במיקום מוצלח במיוחד.

אבל אל תתנו לנוחות להטעות אתכם כי אמנם מסלולי האופניים כאן קצרים יחסית, אבל הם לא פחות קשים ממסלולים בהרי האלפים, הפירנאים או הדולומיטים. למשל, כבר ההתחלה הייתה כרוכה בחימום קשה במיוחד – 12 ק”מ של נסיעה בתוך לחות אינסופית הודות לערפל נורבגי סמיך במיוחד.

יום 1 – מזג האויר לצידנו או לא?

משם כבר הצטרפנו לתחרות Maserati Haute Route Norway ורק ביום הראשון גמענו 157 ק”מ. לפי המפה היה מדובר בעליות ובמורדות, אבל אנחנו חושבים שמדובר בעיקר בעליות מסיבה אחת – לא מצאנו הגדרנה אחרת לעובדה שפשוט טיפסנו 2700 מטר. כמובן שהרכיבה הייתה עוצרת נשימה אבל לא רק בגלל הקושי אלא גם בגלל הנוף.

חלקנו אמנם חששנו מגלי החום המקומיים שהיו הארוכים ביותר שנרשמו מאז 1976, אבל מזג האוויר התחשב בעובדה שמספיק חם לנו בארץ והתייצב על 20 מעלות צלזיוס. וגשם כמובן כל הזמן מה שהפך את הרכיבה לשילוב קטלני של יופי וכאב.

יום 2 – משימה בלתי אפשרית

היום השני דרש רכיבה של 125 ק”מ בלבד וטיפוס לגובה 2350 מטר. גילינו את הנופים המדהימים של  פיורד ליסה, צוק הדוכן והר שראג מהאופניים בדרכנו ל-Sandnes.

יום זה הזכיר לנו יותר את הסרט משימה בלתי אפשרית (שאגב צולמה במקום) מאשר יום רכיבה. הוא התחיל בטיפוס לאורך 10 ק”מ בשיפוע ממוצע של 9% וכלל 20 פיתולים. ואם זה לא הספיק היינו צריכים גם לרכב במורד במנהרה חשוכה לאורך 3 ק”מ, אבל כמובן שהנוף בסיומה היה שווה הכל כי הגענו להר שראג.

מנוחת הלוחם בפיורד ליסה

מנוחת הלוחם בפיורד ליסה

יום 3 – נגד השעון

היום השלישי היה קטע של 17.5 ק”מ נגד השעון באזור נמל סטוונגר, מה שהיה נראה ממבט ראשון מסלול שטוח אבל הסתבר כמסלול קטלני במיוחד – טיפוס בשיפוע של 20% שהסתיים בתצפית נופית מרהיבה על העיר. ואז זה נגמר.

מזל שחשבנו על זה מראש, כי הזמנו מבעוד מועד מקום במלון Thon שעל רחוב Klubbgata כדי ליהנות בראש שקט – הצוות היה ממש טוב ואדיב והארוחות היו עשירות. הפעם נתנו לאחרים לעשות את העבודה הקשה והקדשנו את זמננו לשיט בקאנו ולטיולים רגליים בעיר.

ולשמחתנו לא היינו היחידים כי רבים מחברנו למירוץ עשו את אותו הדבר, כך שניתנה לנו האפשרות להכיר חברים חדשים מכל העולם ולצחוק על מה שעברנו. את הערב סיימנו (איך לא) בבר כי מה הכיף ביום רכיבה על אופניים אם לא מסיימים אותו עם קצת בירה מקומית? אמנם הבירה יקרה להפליא אבל הסלמון טרי במיוחד, כך שבסופו של יום מדובר בתיקו ספורטיבי לחלוטין.