הטיול של נועה לנורבגיה – חלק א' – המפל

כשנרשמתי לטיול מאורגן אתגרי בנורבגיה לפני חודשיים הכנתי את עצמי ללא פחות מאשר חזרה לטירונות. לומר לכם שאכן ירדתי לשכיבות סמיכה כל בוקר, זה לא יהיה ממש נכון אבל זו היתה חוויה חד פעמית, מרגשת ומיוחדת. כזו שעוד אזכור שנים רבות כמו שאת הטירונות קשה לי עד היום לשכוח.

נחתנו באוסלו הקרירה ומשם עברנו להאמר שם לנו את הלילה הראשון במלון Scandic Hamar. המלון היה די מוצלח וארוחת הבוקר המלכותית שמוגשת בו לוקחת בהליכה בתי מלון באילת. במלון גם יש חנות נוחות שפתוחה 24/7, אבל לרגע לא שכחנו שבאנו לטירונות ולא להתפנקות ולכן לא קניתי שום דבר מפנק הפעם.

אחר כך נסענו ללילהאמר אבל פה נכונה לי אכזבה. סוכני המוסד ממבצע "זעם האל" כבר עזבו מזמן והדבר ביחיד שהיה קרוב לג'יימס בונד הוא קופצי הסקי שהתאמנו (קיץ עכשיו) על משטח דשא במקום על קרח.

מפל Mardalsfossen

לאחר מכן המשכנו בנסיעה אל מפל Mardalsfossen. בהתחלה התאכזבתי מעט כי מרחוק הוא נראה ממש קטן. אבל זה השתפר מהר מאוד. האמת היא שזהו המפל הרביעי בגובהו בעולם (655 מטר) ולאשליה האופטית יש סיבה פשוטה. המפל מחולק לשני חלקים. מפל קטן של 297 מטר ומפל גדול יותר של 358 מטר.

המפל פתוח לציבור בקיץ (20.6-20.8) בלבד כי בחורף הוא משמש להפעלת תחנת כוח הידרואלקטרית שמספקת חשמל. פתיחת התחנה במקום ב-1970 נתקלה בהתנגדות מצד התושבים שכללה הפגנות כדי להגן על המפל. בפועל, בקנה מידה נורבגי זה נחשב ללא פחות ממרי אזרחי…

אמנם הראייה שלי היא 6/6 אבל אני לא ראיתי סכר או תחנה הידרואלקטרית כלשהם. יכול מאוד להיות שהתחנה פה (כמו תחנות הידרואלקטריות רבות בנורבגיה) נמצאת במעבה האדמה. הסיבה לכך נעוצה בשיקולים טכניים שלא ממש הבנתי וגם בשיקולים סביבתיים. להתרשמותכם כמה מהתמונות שצילמתי כדי שתבינו לבד את השיקולים הסביבתיים.

הפסקה מתודית קלה להעשרת הידע

האו"ם קבע שנורבגיה היא המדינה הכי נקייה בעולם מבחינת זיהום אויר. בנורבגיה דואגים כל שנה לבער את היערות ולשתול עצים חדשים לחידוש האויר. גם האוכלוסיה מתייחסת לעניין הסביבתי ברצינות ולהוכחה, לא נתקלתי ולו בבדל סיגריה אחד מושלך על הרצפה בכל שהותי בנורבגיה כולה.

כאמור, רוב האנרגיה בנורבגיה מופקת מתחנות הידרואלקטריות ומכיון שכדי לייצר חשמל באמצעות תחנה הידרואלקטרית נדרשת זרימה קבועה של מים, נורבגיה היא המקום הקלאסי להפקת חשמל בצורה זו. הנורבגים בנו סכרים ותחנות הידרואלקטריות שמייצרות חשמל כפונקציה של שני דברים: כמות המים וגודל השיפוע של המים בסכר.ויש כאלה בכל מקום במדינה.

ובחזרה למפל

אנחנו הגענו למפל בשעה 17:00 והתחלנו לטפס. המדריך ביקש מכל מי שלא מגיע למפל תוך שעה לחזור על עקבותיו ואני החלטתי לרוץ. במדריכי הטיולים טוענים שהטיפוס אורך 30-45 דקות. הטיפוס הוא ברמת קושי בינונית והמסלול הוא באורך 2 ק"מ בלבד. קצר, קולע אבל מתיש ובהחלט שווה את זה. הנוף היה מדהים והרסס היה הרבה פחות חזק ממה שחשבתי. בכל מקרה אני לא מצטערת שהצטיידתי בשכמייה ליתר בטחון.

בעבר הנחת אבנים זו על זו, הייתה הדרך הנורבגית לסימון שבילים אבל כיום כולם מוסיפים אבנים בלי לדעת למה. מסתבר שגם בנורבגיה פועלת שיטת העדר… בכל מקרה, קבעתי שיא אישי של שעה וחצי הלוך ושוב והנה ההוכחה שאכן הגעתי לפסגה (או לפחות לגשר שבדרך לפסגה). דרגת קושי בינונית בקנה מידה נורבגי? קטן עלי. אז מה אם לא עמדתי בזמן שנקבע במדריכי הטיולים?

כמובן כשחזרתי הקפיטריה כבר הייתה סגורה (היא נסגרת ב-18:00) ונותר לי זמן לשוטט בסביבה. כמו מושבניקית טובה הלכתי בעקבות החציר ומצאתי באלות של חציר שמשמשות לאחסון שלו בחורף. מכיוון שאי אפשר להוציא את החיות למרעה בחורף המציאו בנורבגיה פטנט. באלות מפלסטיק שכוללות מנגנון למניעת ריקבון שבהן נאסף החציר עוד בקיץ.

את הבאלות האלה אנחנו נמשיך ונראה ברחבי נורבגיה לכל אורך טיולנו. מרחוק זה אמנם נראה כמו גלולות של אספירין אבל עכשיו אנחנו וגם אתם יודעים מה זה. ואספירין? לא צריך בנורבגיה כי הנוף יתרום לבריאותכם יותר מכל גלולה.

הכל לטובה? לגמרי!!

ואגב, כשחזרתי הביתה גיליתי שהשם Maldalsfossen הוא השם הלא רשמי של המפל ושבחלק מהמקומות משתמשים בשם Ljosafossen. דבר נוסף שגיליתי הוא שהכפר שבו הייתי כלל לא מופיע במפות של גוגל. המלצה קטנה לסיום, אמנם אני לא ספגתי מנחת זרועו של המפל אבל אל תוותרו על שכמייה נגד גשם. כי בנורבגיה כמו בנורבגיה מזג האויר משתנה במהירות.

ומה עוד בסביבה?

מומלץ לשלב ביקור במפל במסגרת טיול יומי של 96 ק"מ שמתחיל ב- Bogge. במקום יש 50 תחריטי סלע (וביניהם תחריט גדול של דישון) בני 6000 שנה בשטח של 15 מטר. משם מומלץ להמשיך לאורך כביש 660 (נסיעה של כ-15 דקות) ל-Eresfjord וליהנות מיריד של עבודות יד מקומיות, מצפייה בסלמונים בנהר מבעד לזכוכית ומצפייה בתצוגה אודות הפארק הלאומי  Dovrefjell. משם המשיכו בנסיעה  של כחצי שעה למפל לאורך כביש Fv191 לגדות אגם Eikesdalsvatnet ואם בדרך תראו סנאים תדעו שאתם לא הוזים כי זהו יער האגוזים הגדול בנורבגיה.

לחובבי הרכיבה על אופניים מומלץ לשלב טיפוס למפל ברכיבה בת יומיים לאורך Aursjøveien. הדרך נחשבת למאתגרת במיוחד (יותר מדרך הטרולים) אבל היא מושלמת לרכיבת אופניים כי אין בה תנועה ( לא שבשאר נורבגיה יש..). הרכיבה מתחילה ב-Sunndalsøra וכוללת רכיבה במעלה הגבעה בעמק Litldalen. בפסגה יש דרך חצץ שבה הולכים לעבר לינת לילה בבקתת Aursjøhytta. ביום השני רוכבים במסלול שטוח (יחסית) עד Eikesdalen כולל עצירות ב- Aurstupet וקינוח בעלייה רגלית למפל Mardalsfossen. רק אל תשכחו לתאם הסעה בחזרה ל-Sunndalsøra.

את כל המידע הזה אספתי במיוחד בשבילכם אבל אנחנו בכל מקרה ויתרנו על אטרקציות נוספות כי היינו כבר בדרכנו לכריסטיאנסונד, זה יהיה המקום הצפוני ביותר שאליו נגיע בטיולנו (ונא לא להתבלבל עם כריסטיאנסנד) למלון המשובח Thon hotel kristiansund.

• ⇐היום הראשון – המפל
• היום השני – הטרולים
• היום השלישי – נורבגית
• היום הרביעי – הקרחון
• היום החמישי – הרכבת
• היום השישי – שאני אתאהב בדייסה?
• היום השביעי – קון טיקי ואני
• פוסט בונוס