כן, אני יודעת שהביטוי המקובל הוא "להפוך את הלימון ללימונדה", אבל ביום השלישי לטיולינו בנורבגיה גיליתי שכאן סדרי עולם הם קצת הפוכים מהמוכר לנו. היום הזה עמד בסימן הטבע הנורבגי והוכיח מעל לכל ספק שלהגיון הנורבגי חוקים משלו (אם בכלל..)
שיטת העדר – לא פה
התחלנו בהפסקה להצטיידות ב-Åmot אחרי נסיעה של כ-45 דקות מהמלון (שם המקום נהגה כ- Omot הודות לנפלאות השפה הנורבגית) שהרגישה כמעט כמו בבית הודות למבחר העצום של ירקות ופירות (עגבניות, מלפפונים, אבוקדו ואפילו בננות).
אמנם הנופים כאן שונים ועל כל עץ שנכרת חייבים על פי חוק לשתול חדש, אבל החוות המקומיות הקטנות (מקסימום 25 דונם) הזכירו לי את הבית. הן אמנם מתבססות על גידול בקר וכבשים, אבל כמו אצלנו הן לא מצדיקות את עצמן כלכלית.
מתכננים כעת את החופשה שלכם?
הנה האטרקציות והפעילויות המובילות השנה בנורבגיה. הן מבחינת מחיר והן מבחינת החוויה
- מסטוונגר: שייט בפיורד אל פיורד ליסה ופריקסטולן
- מברגן: שייט בפיורד Mostraumen
- מגיירנגר: אל הר דנסליבה, Flydalsjuvet, עיקול הנשר וסיור בפיורד
- איי לופוטן: שייט שקט בפיורד טרול
- טרומסו: מרדף אחר אורות הצפון נסיעה בסטייל הכל כלול
- אוסלו: שייט בפיורד אוסלו בספינת מפרש
- מאלסונד: סיור בטרולסטיגן ובפיורד
- מברגן: שייט בפיורד יפהפה אל Mostraumen
- מטרומסו: סיור אורות הצפון
התוצאה היא שגם פה מחפשים אפיקי פרנסה אחרים ועושים הסבה מקצועית. הבחירה הטבעית היא תיירות פנים של סקי, אבל היחידות שכנראה לא יודעות מזה הן הכבשים. אני לא יודעת אם הן יותר חכמות מהכבשים הישראליות, אבל הן שונות לגמרי.
למשל, הן משתמשות בכביש לצרכי שיזוף (אולי הן טיפשות, אבל האספלט הוא אכן המקום הכי חם באזור), משמשות בעיקר לבשר ולא לחלב ולא מכירות את שיטת העדר שלנו. כנראה הן למדו מהמקומיים להתבודד ולא להתקבץ. אולי מישהו מוכן ללמד אותן פרק בהלכות השומר הצעיר?
גם מבחינת השימוש באנרגיה לנורבגיה יש דרך משלה. אמנם 90% מהאנרגיה במדינה היא הידרו-אלקטרית, אבל הנורבגים עושים שימוש רק בשליש ממנה פשוט כי הם לא צריכים יותר.
ומה עם עושים עם העודף? מכיוון שאי אפשר לאגור אנרגיה, הם מוכרים את מה שנשאר למדינות השכנות באמצעות הרשת האירופית ENTSO-E. אני חושבת שזה גאוני, אבל אין סיכוי שזה יעבוד אצלנו. גם אין לנו מים בשפע וגם אין לנו שכנים ידידותיים כמו לנורבגים…
כל תכנית היא בסיס לשינויים גם בנורבגיה
אחרי כשעה וחצי של נסיעה נתקלנו במחסום דרכים. מסתבר שבנורבגיה עושים עבודות בכביש דווקא בקיץ. המטרה היא לדרדר סלעים בצורה מבוקרת כדי למנוע מפולות שלגים בחורף. יובל המדריך החליט לבצע אלתור ישראלי ולא לחכות לשעה 16:00 שבו ייפתח המחסום.
הוא הציע לנסוע לכפר סמוך, לעשות בו מסלול קצר של הליכה ולשלב בו הפסקת צהרים. זה נשמע מעולה לאור האלטרנטיבה (עיקוף של 3 שעות), אבל המציאות כמובן הייתה אחרת.
גם כאן כמו אתמול הצטערתי שאני לא קוראת נורבגית כדי להבין את השלטים שהודיעו על החסימה, אבל מצד שני ההרפתקה רק התחילה.
אני לא יודעת אם העובדה שהיינו במקומות פחות תיירותיים קשורה לרמת השימוש באנגלית, אבל דבר אחד בטוח – זה הפך את כל הטיול לחוויה הרבה יותר מעניינת.
גם רמי, אחד מחברי הקבוצה התנסה בבעיה דומה. הוא סיפר שגם הדגים המקומיים לא מבינים שפה אחרת חוץ מנורבגית. מסע דיג שהוא הצטרף אליו עם חברים נורבגים וחבר אמריקאי נגמר בכישלון.
הדגים לא הסכימו להיתפס בחכות של הזרים למרות שכולם השתמשו באותן חכות ובאותם פיתיונות. אני לא יודעת אם יש סוסים שמדברים עברית, אבל כאן כולם מדברים נורבגית ושום שפה אחרת. אפילו הדגים שותקים בנורבגית שוטפת.
ובחזרה אלינו
יובל המדריך ניסה לשחד את הפועלים בקפה טורקי מהבית לפתוח את החסימה במיוחד עבורנו. בפעם שעברה זה הצליח לו, אבל כנראה שהפועלים "שלנו" לא אהבו קפה ונאלצנו לשנות תוכניות כמה פעמים.
ליתר בטחון החלטנו לאכול ארוחת הצהריים כדי שתהיה לנו אנרגיה להמשך. הסתבר שצדקנו כי היינו צריכים הרבה כוח לכל השינויים שעוד יגיעו.
חשבנו לעשות טיול קצר מסביב לאגם הסמוך לכביש, אבל גילינו שהשביל הופך לביצה ולכן עצרנו בו רק כדי לאכול. נפרדנו בלב כבד מהאגם "שלנו", אבל לא התבאסנו כי ידענו שבנורבגיה יש אגמים די והותר לכולם (44,000 שגודלם מעל דונם וחצי).
יובל החליט שנבצע טיול רגלי בשביל Hovstoyl לכיוון אגם אחר. באינטרנט כתוב שזהו שביל קל שנמשך כשעתיים לאורך כ-8 ק"מ. אבל גם כאן קנה המידה שונה לחלוטין.
הלכנו אמנם רק 650 מטר עד שהגענו לבסוף לאגם, אבל חווינו עלייה תלולה של 150 מטר. לצורך ההשוואה זה הגובה של המגדל המרובע בעזריאלי.
למזלנו היו לנו כמה תובנות בדרך. למשל, שבנורבגיה לא רק המונחים שונים אלא גם קו האופק. גם אם חושבים שמתקרבים לסוף, האופק (ובהתאמה גם סוף מסלול ההליכה) בעצם מתרחק.
ומי נפצע בטיול האתגרי? הנהגת שבכלל נחה לה…
וכמובן שבנורבגיה כמו בנורבגיה הכל הפוך. למשל, היחידה שנפצעה בטיול האתגרי והמאולתר שעשינו היא הנהגת.
בזמן שהיינו בטרק היא נשארה מאחור וחיכתה לנו. בשלב מסוים היא השתעממה והחליטה לרדת לאגם כדי לנוח (האגם שבו לא ביצענו את הטיול המקורי אבל כן את ארוחת הצהריים). היא החליקה במדרגות ונחבלה ביד.
היא ראתה רופא רק למחרת אחרי שהביאה אותנו בשלום בערב למלון Thon Sandnes (עוד כשעתיים נסיעה לא כולל עצירת ביניים). האבחנה הייתה שהכל בסדר, אבל מעתה ואילך היא הלכה חבושה וסבלה מכאבים.
והמסקנה שלי מהיום הזה – בפעם הבאה שמדברים איתכם על המצאות נורבגיות שונות (מי אמר החוק הנורבגי?), כדאי שתדעו שבנורבגיה המשמעות אחרת לגמרי. מסתבר שהחיים בנורבגיה הם לא התותים והאוכמניות שמצאנו לצד הדרך בשפע, אלא לפעמים יותר לימון חמוץ וצריך להיות מוכנים לכל תרחיש.
למשל, אם אתם מתכננים טרקים בנורבגיה קחו בחשבון שיש מקומות ללא קליטה סלולרית. ההמלצה שלי היא להצטייד מראש בטלפון לוויני. זה יכול רק להועיל 🙂
סדרת הכתבות כולה:
- היום הראשון בסימן ניסים גלויים
- יום ב- מים בששון
- ⇐ יום ג – להפוך את הלימונדה ללימון
- יום ד – הראש היהודי ממציא לנו פטנטים גם בנורבגיה
- יום ה –האור בקצה המנהרה
- יום ו – שבת בבוקר יום יפה
- יום ז – להרגיש כמו מלכה
- יום ח – מי הזיז את הגבינה (החומה) שלי?
- יום ט – מרקטינג סטייל נורבגיה