פירמידן – עיירת כורים סובייטית נטושה בקוטב הצפוני

כשמגיעים לפירמידן אפשר לראות מבנים, רחובות, מבני תעשייה ואפילו שלטים של תעשיית הכרייה בהר פירמידה הסמוך. בדיוק מה שאפשר לצפות לראות בעיירת כורים טיפוסית. אבל דבר אחד חסר כאן: תושבים.

במהלך שנות השמונים חיו למעלה מ-1000 איש בעיירת הכורים פירמידן, עיירה שנוסדה על ידי שבדיה ב-1910 ולאחר מכן נמכרה לברית המועצות ב-1927. המקום קיבל את שמו מההר בצורת פירמידה המתנשא מעליו. כיום מבקרים בו בעיקר עופות ים, שועלים ארקטיים ואין ספור דובי קוטב שמדי פעם אף פורצים לאחד הבתים כדי לבזוז אוכל טעים.

חברת הכרייה הרוסית הרוסית Trust Arktikugol סגרה את פעילות הכרייה של פירמידן באפריל 1998 לאחר 53 שנים. ירידת מחירי הפחם, קשיים בהפקת פחם מההר, והתרסקות מטוס רוסי שבה קיפחו 141 בני אדם את חייהם, תרמו כולם להפסקת פעולות הכרייה. עד היום, בדומה לצ'רנוביל, נראה שהזמן קפא כאן מלכת. נותרו כוסות על שולחנות, גזרי עיתונים על הקירות וציוד סקי במסדרונות. 

פירמידן עצמה זרועה בציוד לכריית פחם – קורות פלדה וברזל חלודים שהתעקמו לזוויות מוזרות, מכרות שקרסו להריסות, מסילות ברזל נטושות ועוד. ממש תפאורה למותחן של מלחמה קרה באזור הארקטי.

העיירה פותחה על פי רעיונות סובייטים של חברה אידיאלית. היו שם תחנת דלק, חממה וחווה, בית ספר, גן ילדים, מלון (שעדיין פעיל), מסעדה ועוד. רוב המבנים עדיין עומדים על תילם כפי שהיו כשהתושבים עזבו.

במרכז פירמידן נותר עדיין הפסל של לנין ששומר על העיירה וממנו נשקף נוף לעבר הקרחון היפהפה Nordenskiöldbreen במזרח. סביבו עדיין גדל דשא שפעם יובא מסיביר.

בפירמידן חיים היום כ-10 תושבים. אסור להם לצאת מהבתים בלי נשק והם נפגשים בדובים מדי פעם. הנה הכתבה של דני קושמרו על הביקור שלו בסבאלברד ובפירמידן כולל ארץ אדיקסון בחיפוש אחר דובי הקוטב הצפוני.

מלבד משלחות אופנועי שלג בחורף ומדי פעם מטוס אספקה, פירמידן מנותקת מהעולם החיצון במשך שמונה או תשעה חודשים בשנה.

החל מיוני או יולי, תיירים מגיעים לבירת סבאלברד, לונגיירביין (כמה אלפי תושבים), בספינות שייט ובטיסות יומיות כדי ליהנות מטיולים ופעילויות. יש כאן סיורים במזחלות כלבים, קיאקים, טיולים רגליים, שייט בסירות בחיפוש אחר כלבי ים ואפילו מסעות לצפייה בדובי הקוטב.

בין הטיולים הללו ניתן למצוא מדי פעם סירות קטנות הנושאות 10 עד 15 נוסעים בו זמנית (ולפעמים אספקה) לפירמידן כשמזג האוויר מאפשר זאת. לפעמים הסירות עוצרות כדי לאסוף מדענים או חוקרים מקומיים בבקתות מבודדות לאורך הדרך. אפילו בקיץ, הסירות לפעמים לא מצליחות לעבור את הקרח, וחולפים שבועות ארוכים מבלי שמגיעות לפירמידן סירות.