נועה חוזרת לנורבגיה 2022 – יום ד – הראש היהודי ממציא לנו פטנטים גם בנורבגיה

אחרי היום הקודם שבו הבנתי שבנורבגיה הכל הפוך, היום הרביעי לטיולנו בנורבגיה עמד בסימן הצעות לשיפור. ומי יכול לעשות זאת טוב יותר מאיתנו הישראלים?

היום הזה הוקדש לצוק המטיף  – מדף סלע בגודל 25X25 מטר ובגובה 600 מטר מעל פיורד ליסה. הצוק קיבל את שמו כי במבט מלמטה הוא דומה לדוכן של מטיף בכנסייה. יש כאלה שקוראים לו "צוק הדוכן".

הפטנט הראשון של יובל המדריך

האמת היא שלא משנה איך תקראו למקום כי רוב הסיכויים שלא תהיו בו לבד. בשנת 2011 הלונלי פלאנט וה CNN קבעו שזוהי תצפית הנוף המרהיבה בעולם, כך שאפשר להבין למה מגיעים אליו כ-100,000 כל שנה (בעיקר בין אפריל לספטמבר).

הצוק נחשב לאחד האתרים המצולמים בנורבגיה ולאחת האטרקציות התיירותיות ביותר במדינה, זאת למרות האתגר בהגעה אליו (כאן אני מעט מקדימה את המאוחר) וריחוקו ממוקדי התיירות הקלאסיים.

חייבת להגיד שבמקרה שלנו הוא לא היה מרוחק, אבל רק כי המלון שלנו שכן במרחק 45 דקות נסיעה בלבד מהצוק. במונחים נורבגיים זה ממש קרוב.

החוויה שלי בצוק המטיף התחילה ברגל שמאל אבל כרגיל הייתי מקורית. לפני העלייה לצוק הלכנו לשירותים (כי אין בדרך) במחנה הבסיס ובפעם הראשונה בחיי נתקעתי בפנים ולא יכולתי לצאת.

כבר חשבתי לטפס ולצאת דרך התא הסמוך, אבל יובל המדריך הציל אותי עם הפטנט הנורבגי האולטימטיבי מסתבר – מטבע קרונה נורבגית שאיתו הוא פתח את המנעול הסורר. הודיתי לו עמוקות ולא ידעתי שזהו רק הפטנט הראשון היום מתוך רבים…

המסלול לפסגת צוק המטיף נמשך 4 ק"מ לכל כיוון ונחשב למשפחתי בקנה מידה נורבגי (הסימון האדום הוא צבע המסלול, לא דרגת הקושי). התוצאה היא שלמרות כל ההכנות די התקשיתי. החלטתי לקרוא לו מעכשיו "צוק המתיש". כן, גם כותבות תוכן יכולות לחשוב על פטנטים.

הסיבה העיקרית היא שמדרגות הסלע לא שוות בגובהן, לרוב המרווח ביניהן גדול (יותר מתאים לוויקינגים ענקים ופחות לישראליות במידה פטיט) והן צרות כך שקשה לעמוד עליהן.

המשמעות היא שאין ברירה וצריך לעשות כל מקטע של עלייה בבת אחת. מזל שלא צילמתי את עצמי בווידאו כי אז הייתם שומעים בעיקר התנשפויות.

למזלנו טיפסנו ביום בהיר והמדרגות לא היו חלקות מגשם (לידיעת כל אלו ששוקלים להגיע לכאן עם כפכפים, יחפים או עם ילדים במנשא), אבל זה עוד אלמנט שיש לקחת בחשבון.

הפטנט השלישי שלא יתממש לצערי

הפטנט הפרקטי שחשבתי עליו היה להוסיף לעצמי עוד כמה סנטימטרים בגובה, אבל עד שזה יקרה בעיקר חישבתי לעצמי את משטר השתייה.

אמנם לקחתי מספיק מים (כליטר בכל צד של התרמיל) לטרק, אבל כאמור טיפסנו ביום שמשי נדיר. מצד אחד, לא הייתה רוח כמו תמיד אבל מצד שני הזדקקנו ליותר מים מהרגיל.

נכון שיש שלטים לכל אורך הדרך שמסמנים כמה עוד נשאר ללכת, אבל לא ידעתי מה מצפה לי מבחינת קושי ולא ידעתי כמה לשתות. ובעיקר – כמה מים להשאיר בדרך חזרה.

כנראה שהחישובים שלי היו מוצלחים למרות הכל, כי הגעתי בשלום גם למעלה וגם למטה בדיוק בזמנים שנקבעו ע"י הנורבגים (שעתיים לכל כיוון).

אני חייבת להתוודות שקצת רימיתי. הודות לפחד הגבהים שלי לא עליתי על הרמפה עצמה, אלא התיישבתי 50 מטר ממנה וצילמתי את אלו שהשלימו את המשימה. הלב שלי דפק ולא רק בגללם. הסתבר שהתיישבתי על הסלע היחיד בכל הצוק שהתנדנד בצורה מסוכנת.

אמנם הסטטיסטיקה הייתה לטובתי (אפס אירועים חריגים למרות שאין במקום גדר בטיחות), אבל אני רעדתי מפחד. כבר גיליתי שיש פעם ראשונה לכל דבר…

כשחזרתי למטה גיליתי שיש במחנה הבסיס שפע של חנויות מזכרות ואוכל (כולל חנות להשכרת נעליים), אבל אין פה את מה שלדעתי צריך הכי הרבה. פוט מסאג'. אני בטוחה שיהיה לזה ביקוש, אבל מהיכרותי עם הנורבגים לספקים שנמצאים פה יש זיכיון רב שנים והם לא ישמחו לתחרות.

אולי פיש מסאג' יכול לעבוד יותר טוב? יש בנורבגיה המון דגים ואני בטוחה שאפשר יהיה לעשות שימוש בכמה דגים מיותרים. הבעיה היחידה היא לשכנע את הנורבגים.

בתור עם שמסרב עד היום להתקין רכבל לפסגת צוק המטיף (או לפחות להניח שם גדר), זו נראית לי משימה קצת בלתי אפשרית.

מצד שני, לצורך צילום סרט בשם הזה הם פינו את הצוק המתוייר ליום שלם, אבל מצד שלישי, לא קוראים לי טום קרוז…

התובנות שלי

המחשבות האלה ליוו אותי כל הדרך בחזרה למלון (ותודה לחברת הטיולים שארגנה שנישאר באותו המלון ולא נתעייף בנסיעה למלון חדש) עם תוספת של כמה מחשבות חטא.

אולי בגלל שאני מכירה את המקום מצילומים, אולי בגלל פחד הגבהים שלי או אולי שאני סתם עוכרת שמחות (יש כאלה שיכולים להישבע באפשרות האחרונה), אבל עם כל הכבוד למטיף (ויש כבוד) אני לא ממש התלהבתי מהצוק.

אני חושבת שהייתי נהנית יותר אם הייתי רואה אותו מספינה בפיורד, אבל לכו תתווכחו עם 100,000 איש בשנה.

הבטחתי לעצמי לדווח בפעם הבאה מהפיורד שמתחת לצוק, אבל בינתיים חיכה לי עוד לילה מצוין עם חלומות פז על מטיפים, פטנטים ודגים בשילוב כמה פרות נורבגיות קדושות שהרגתי היום.

אני מקווה שיסלחו לי בנורבגיה, בעיקר כי בהשוואה לוויקינגים אני ממש טירונית. הם היו הרבה יותר קטלניים ממני ונחשבים לגאווה לאומית עד היום… כבר אמרתי לכם שבנורבגיה הכל הפוך?

סדרת הכתבות כולה:

• היום הראשון בסימן ניסים גלויים
• יום ב- מים בששון
• יום ג- להפוך את הלימונדה ללימון
• ⇐ יום ד- הראש היהודי ממציא לנו פטנטים גם בנורבגיה
• יום ה- האור בקצה המנהרה
• יום ו- שבת בבוקר יום יפה
• יום ז- להרגיש כמו מלכה
• יום ח – מי הזיז את הגבינה (החומה) שלי?
• יום ט – מרקטינג סטייל נורבגיה