נועה חוזרת לנורבגיה 2022 – יום ט – מרקטינג סטייל נורבגיה

בתור כותבת תוכן ואשת שיווק חשבתי שכבר ראיתי (וכתבתי) הכל, אבל היום התשיעי והאחרון לטיולנו בנורבגיה עשה גם לי בית ספר.

מונופול זה לא רק משחק ילדים

הכל התחיל בסיור הרגלי המודרך אך המפנק עם פרנק מחברת Bergen by Expert בבריגן, העיר העתיקה של ברגן.

הוא סיפר שבריגן היא בכלל רעיון שיווקי. מכיוון שהפיורדים בנורבגיה לא קופאים, המקום שימש כנקודה מצוינת לסחר חליפין – דגנים מדרום אירופה שעברו לצפון הקר ודגים מיובשים מהצפון שעברו לדרום.

זה אולי על פניו הגיוני, אבל למעשה מדובר בלא פחות מגאונות. אנשי דרום אירופה היו ברובם קתולים (זאת בניגוד לנורבגים שהם פרוטסטנטים) ובמסגרת ההתנהלות הדתית שלהם צמו יום אחד בשבוע.

זה לא שהם לא אכלו בכלל באותו יום, אלא שהם התבססו על דגים במקום בשר. מכיוון שברוב המקומות לא היו דגים טריים (בטח לא בחורף האירופי) הם הסתפקו בדגים מיובשים שהגיעו (איך לא) מצפון נורבגיה. היום קוראים לזה מונופול.

בירה ונשירה סטייל ברגן

רוב תושבי בריגן היו סוחרים גרמנים במסגרת ברית ערי הנזה (עוד רעיון שיווקי שהיה סוג של גילדת סוחרים), אבל נאסר עליהם להתרועע עם מקומיים ובעיקר עם מקומיות שעסקו במקצוע הכי עתיק בעולם.

אבל גם הם לא יכלו לעמוד מול הקסם של נורבגיה (ובעיקר עם הריחוק מהבית) והעונשים על מפירי החוק היו מצחיקים. למשל, מי שנתפס עם המכנסיים למטה תרתי משמע היה מחויב להזמין את המלשין לבירה. בדרך הזו הם הלשינו חופשי אחד על השני (ברוב המקרים בלי הצדקה) רק כדי לקבל בירה חינם.

זה אולי ייראה לכם כדרך להתגבר על הבדידות ועל לילות החורף הקרים הרחק מהבית, אבל ממש לא. מכיוון שמי התהום הזדהמו לעיתים קרובות (בכל זאת ימי הביניים)- כולם שתו בירה להרוות את צימאונם.

אמנם נחסך מהם הבלבול בין מים לסודה שהיה מנת חלקי ביום השני לטיול (רק כי האפשרויות האלה לא היו כלל קיימות אז), אבל המשווקים של הבירה חגגו וממשיכים לחגוג. כיום בנורבגיה יש עשרות סוגים של בירה וכמעט לכל אזור יש את ההתמחות שלו בתחום.

החוצפה הישראלית מגיעה לברגן

אחרי הסיור בבריגן עלינו לתצפית על העיר מ-Floyen. מכיוון שכבר הייתי שם בטיול הקודם שלי היססתי אם לחזור על החוויה.

העדפתי לנצל את הזמן לקניית סוללה חדשה למצלמה, אבל למזלי הייתי רעבה וזכרתי שבמרומי התצפית יש מסעדה טובה. נהניתי מכל ביס, אבל רק אומרת שאם יש לכם ברגן קארד תוכלו לאכול בה אפילו יותר בזול.

בעודנו מסתכלים על ברגן ממרומי התצפית קלטתי צוות צילום שמראיין אנשים. ניגשתי אליהם ושאלתי מיהם ומה נושא הכתבה.

מסתבר שזהו צוות של הטלוויזיה המקומית שמצלם אייטם על מזג האוויר שהפתיע בחמימותו. הצגתי את עצמי כבלוגרית מישראל והם ביקשו לראיין אותי. האמת היא שאחרי קצת שיווק עצמי בתוספת חוצפה ישראלית לא הייתה להם ממש ברירה.

הסברה ישראלית, מאחורייך

הם לא היחידים. בכל מקום שהגעתי אליו בנורבגיה והצגתי את עצמי כבלוגרית ישראלית, סיפרתי על האתר שלי ועל מספר הכניסות החודשיות כולם התלהבו. אולי הם לא הבינו את האנגלית שלי והנהנו מתוך נימוס נורבגי? אני מעדיפה לחשוב שלא.

סיפרתי לצוות הצילום שזהו היום האחרון לטיול שלנו בנורבגיה, אבל למרות התחזיות זכינו להמון ימי שמש כך שאנחנו מרגישים בבית. טענתי בצחוק שכנראה הבאנו את השמש איתנו בכיסים. מצרפת תמונה שמוכיחה שלפעמים אפילו אני השלתי את המעיל.

אמרתי להם שזהו מזג האוויר בישראל כל השנה (גם בחורף) והזמנתי את כל נורבגיה אלינו ובעיקר אלי לאתר (חוצפה ישראלית כבר אמרתי?). אם תהיה אינפלציה של תיירים נורבגים לישראלים תדעו מי אשם.

מה שלא אמרתי להם (גם בשיווק צריך לשמור כמה קלפים צמוד לחזה) הוא שלפני יומיים טפטף קצת גשם בבוקר.

ניצלנו את ההזדמנות לעטות שכמיות ואפילו לפתוח מטריות. המקומיים הסתכלו עלינו בתדהמה. לא רק שמבחינתם הגזמנו עם בגדי החורף באמצע הקיץ, אלא גם יצאנו לטייל בחמסין מטורף.

אני סלב? כנראה שעוד לא

אחרי הריאיון התחלתי לדמיין איך זה להיות מפורסמת לא רק בישראל, אלא גם בנורבגיה ואולי בעולם כולו. האמת היא שלא הייתי צריכה לחכות הרבה כדי לגלות את האמת.

אחרי הירידה מהתצפית וארוחת צהרים מול הנוף הלכתי לתומי בחוצות ברגן לחפש סוללה למצלמה. לפתע שמעתי מישהו קורא בשמי. התלהבתי. הייתי בטוחה שבטח כבר רוצים לעשות איתי סלפי.

המציאות טפחה על פני יחד עם השמש. זה היה מישהו מהקבוצה שלי ששאל אם ארצה לחלוק איתו פיצה. סירבתי בנימוס למרות הכוונות הטובות שלו. בתור סלב אני צריכה לשמור על הגזרה.

אמנם לא בטוח שישדרו את הקטע בכיכובי בטלוויזיה, אבל אני לא יכולתי לבקש סיום מוצלח יותר לביקור שלי בנורבגיה.

ומי יודע – אולי מכאן תתחיל קריירה חדשה? כנראה רק בביקור הבא שלי בנורבגיה (אינשאללה בקרוב) אגלה את התשובה. ליתר בטחון אני מזמינה כרטיסי טיסה כבר עכשיו. היי שלום, נורבגיה. אני עוד אחזור.

סדרת הכתבות כולה:

• היום הראשון בסימן ניסים גלויים
• יום ב- מים בששון
• יום ג – להפוך את הלימונדה ללימון
• יום ד- הראש היהודי ממציא לנו פטנטים גם בנורבגיה
• יום ה – האור בקצה המנהרה
• יום ו – שבת בבוקר יום יפה
• יום ז – להרגיש כמו מלכה
• יום ח – מי הזיז את הגבינה (החומה) שלי?
• ⇐ יום ט – מרקטינג סטייל נורבגיה