מסע הצילום של טל ואלה שמע לאיי לופוטן בפברואר 2018

חודשים של הכנות מגיעים לשיא היום. אני וטל יוצאים מהבית עם מזוודות, מתחילים יום ארוך מאוד, יותר נכון מרתון של טיסות כדי להגיע לאיי לופוטן שבנורבגיה.

16 בפברואר 2018 – ממריאים לנורבגיה

הטיסה הראשונה יוצאת בזמן, 8:00 ממריאים מנתב"ג לפרנקפורט עם לופטנזה וכשמגיעים לפרנקפורט יש לנו 40 דק' להגיע לבורדינג. שדה התעופה מתגלה כגדול במיוחד. ריצה קלה ומעבר עם רכבת בין הטרמינלים, תוך החתמת הדרכון (מזל שלא היה תור), עיכוב גדול בבידוק הבטחוני ואנחנו מגיעים אחרונים למטוס, ממש רגע לפני שסוגרים את השער. הטיסה מתעכבת על המסלול עוד קצת והלחץ גובר. יש עוד קונקשן להספיק בבירה אוסלו. בסופו של דבר נוחתים בזמן ויש לנו 55 דק' לנשום עד לטיסה הבאה. הבורדינג בעוד 25 דקות וזה ממש לא נגמר כאן.

מסתבר שבאוסלו אנחנו חייבים לעבור עם המזוודות במכס, מה שאומר שאנחנו מתחילים בריצה, הפעם כבר לא קלה, אל עבר מסוע
המזוודות, מחכים למזוודות שלנו, עוברים במכס, רצים לשלוח אותן שוב, עוברים עוד בדיקה ואז הטיסה מסתברת כלואו-קוסט. אנחנו מגיעים ממש ברגע האחרון למטוס, הפעם של חברת SAS ואנחנו נאלצים לקנות מים וטורטיה מאוד לא מוצלחת (אין סנדוויצ'ים) בסכום צנוע של 95 קרונות נורבגיות. עייפים אך מרוצים אנחנו נוחתים בשדה התעופה EVE Hartad/Narvik ומופתעים לגלות שלמרות הקונקשיין הקצר המזוודות אכן הגיעו איתנו. על בקבוק מים ושני בקבוקי מיץ אנחנו משלמים כ-120 קרונות. ברוכים הבאים לנורווגיה!

בשדה התעופה הקטן אנו אוספים את המפתח לרכב ששכרנו מראש, יוצאים מהטרמינל ומיד חוזרים ללבוש עוד שכבות. קר!! הרכב, פג'ו 308 חדשה מאובזרת בכל טוב, נוחה מאוד ומרגישה יציב מאוד על הכביש המושלג. שעה של נסיעה עד לחדר ששכרנו ללילה. בסביבות 19:00 הגענו לחדרנו שב-Arctic Garden בעיירה Lodingen. השמש כבר שקעה מזמן ואנחנו מביטים לשמיים לחפש את הזוהר הצפוני. כל האפליקציות שטל התקין בסלולרי שלו מראות שהלילה תהיה פעילות משמעותית, אך השמיים עדיין חשוכים לגמרי…

המקום בו אנו ישנים הלילה, Arctic Garden, נראה ממש כמו בתמונות שלו, בית פסטורלי שהמארחים גרים בו ומשכירים חלק  מהחדרים. אנחנו עוד לא רואים זאת, אבל בבוקר נגלה שהנוף מהחדר עוצר נשימה. זהו רק נוף אחד מני רבים שיגרמו לנו להחסיר פעימה בשבועיים הקרובים.

לאחר יום מתיש כל מה שאנחנו רוצים זה אוכל חם ואנחנו מקבלים מהמארחים המלצה למסעדה קרובה לארוחת ערב, שהביקורות
בגוגל מהללות. מלאי ציפייה לארוחה טעימה, ותקווה לחזות בזוהר, אנחנו יוצאים שוב אל הכפור. הערב התחיל באכזבה רבה לגבי האוכל. מדובר במסעדה איטלקית, יקרה מאוד, עם תפריט שלא תואם את הטעם שלנו כלל. המלצר המליץ על פיצה בינונית במחיר של כ-250 קרונות וזו התבררה כפיצה הגדולה ביותר שראינו בימי חיינו. הרבה יותר מהמשפחתיות שאנחנו רואים בארץ. שילוב של כמות כזו וחוסר טעם (מזל שהיה טבסקו כדי לשדרג קצת), וחצי פיצה נשארה על המגש. לא טרחנו לארוז. מאוכזבים מהאוכל ועייפים ביותר יצאנו וחיפשנו את הזוהר הצפוני.

דייג מבוגר שיצא לעשן אמר שהוא מאמין שהזוהר אכן יגיע הלילה, למרות שכל האפליקציות הראו שהוא כבר כאן וחשבנו שהן פשוט לא מדויקות. המשכנו להציץ לשמיים מעט והחלטנו שעדיף לישון הלילה, גם ככה זה לא אזור טוב בגלל זיהום האור, ונסענו חזרה לבית. חנינו, יצאנו מהרכב ופתאום הטלפון של טל מתחיל לצפצף. התראות של הזוהר הצפוני! טל מרים את הראש, מחפש ולא מוותר, אני כבר במעלה המדרגות ופתאום הוא צועק "זה שם! הנה הזוהר!". אי אפשר לתאר את ההרגשה של הפעם הראשונה שרואים את האורות הירוקים בשמיים. מדהים. נכנסים לרכב ונוסעים במהירות לאזור המגדלור – שם, אמרו לנו, נמצאת הנקודה הטובה ביותר לצפייה בזוהר הצפוני באזור.

התחזיות לא אכזבו. פסים זוהרים של ירוק מתחילים לרקוד לנו מעל הראש, אנחנו מביטים בפלא ולא מאמינים. הגשמנו חלום. ראינו את הזוהר. והוא באמת קסום. טל מחליט לנסות לצלם את הפלא למרות תנאי התאורה הקשים ומחסור בזוויות צילום טובות, "לפחות שיהיה משהו מהפעם הראשונה שאנחנו רואים את הזוהר". מסדר חצובה, מכוון מצלמה ו"טק". צילום ראשון – מושלם! הזוהר הוא "דוגמנית צמרת". מוכיח שהוא אוהב שמתעדים אותו. עוד כמה שוטים, לא מרגישים מסופקים אבל מאוד עייפים, אנחנו חוזרים לחדר וחולמים על אורות זוהרים בלילה.

17 בפברואר 2018 – כשמינוס 10 מעלות בלי חימום!

השעון מצלצל ב 7:00. אני פוקחת עיניים ורואה שטל כבר ער, מסתבר שמרוב התרגשות הוא בקושי ישן הלילה. הוא מביט מהחלון ואני מצטרפת אליו. וואו! איזה נוף מדהים! המים זורמים בפיורד, השלג חוגג בכל פינה והשחר מתחיל לעלות. מתארגנים ויורדים לארוחת בוקר קלה במטבח הבית. אנחנו האורחים היחידים כרגע והבעלים דואג לנו לזר וורדים אדומים מושלמים על השולחן. ארוחת הבוקר עלתה 125 קרונות – הרבה יותר זול מאשר אם היינו מזמינים אותה דרך בוקינג, לפחות כאן הצלחנו לחסוך!

משם מיד זזים לסופר מרקט הקרוב ומצטיידים במזון לימים הקרובים, גם האוכל בסופר מסתבר כיקר מאוד, בקלות ניתן לומר ששילמנו כפול ממה שהיינו משלמים בארץ, אז הנה לכם מקום יקר יותר (ובהרבה!) מישראל. גם ליד הסופר לא יכולנו להתאפק וטל שלף מצלמה, אין כאן נקודה אחת שלא מתחשק לעצור ולצלם בה.

יוצאים לדרך לכיוון לופוטן, היעד הראשון במרחק שעתיים וחצי ואנחנו מגלים שהחימום ברכב הפסיק לעבוד. מנסים ללחוץ על כל הכפתורים, מכבים ומדליקים את המנוע, מבקשים עזרה מאנשים שעצרו לצד הדרך וכלום! אנחנו קופאים מקור, לובשים את כל השכבות האפשריות אבל בקור של מינוס 10 מעלות, בזמן נסיעה זה מרגיש אפילו נורא יותר.

אנחנו רוצים להתקשר לחברת ההשכרה אך בטלפונים יש לנו רק חבילת אינטרנט. מסתבר שהנורווגים מאוד לא אדיבים בכל הנוגע לשימוש בטלפון שלהם. אף אחד לא מוכן להתקשר עבורנו לחברת ההשכרה. התסכול גדול!

אנחנו מכוונים את הרכב לשדה התעופה ב-Svolvaer שם יש סניף של החברה. מגיעים ומגלים שהיום (שבת) והסוכנות סגורה. גם שם אף אחד לא מוכן לתת לנו להשתמש בטלפון. "אין טלפון ציבורי בשדה התעופה, למען האמת אין טלפון ציבורי בשום מקום…" אומר לי אחד העובדים ונכנס חזרה למשרד שלו. התסכול כבד והדמעות כבר יורדות מתחושת חוסר האונים. אנחנו חוזרים לרכב. הרכב כנראה הרגיש את התסכול העמוק וחזר לעצמו – החימום עובד! השמחה חזרה למחוזותינו ואנו ממשיכים במסע אל עבר האגם הקפוא Vestvagoy.

בדרך אנחנו רואים אין סוף נופים עוצרי נשימה ומחליטים לא לעצור. אנחנו מבינים שבכל פינה ישנה הזדמנות צילום יפה יותר מהקודמת ואין מספיק זמן להכל. מגיעים לאגם ומתאכזבים מעט, הנוף אמנם יפה, השמש בדיוק משתקפת על הקרח, אבל משהו שם לא מספיק מעניין. משנים תכניות וממשיכים לחוף Unstad בדרך מפותלת ומעט מפחידה. טל מספר שאמור להיות שם נוף דרמטי, והפעם הציפייה משתלמת.

הים הצפוני בשיא עוצמתו, גלים גדולים נשברים אל החוף בין צוקי הרים גבוהים ומושלגים. לאחר כשעה של צילומים אנחנו ממשיכים ליעד הבא, חוף Haukland הצופה אל עבר השקיעה. מדובר בחוף רחב מאוד, אשר משלב נוף של עיירת דייגים ציורית, הרים מושלגים וחולות המצופים בקרח ושלג. אי אפשר להישאר בנקודה אחת, זוויות הצילום כאן רבות ואנחנו עוברים מצד לצד. השקיעה מסתתרת מאחורי העננים אך זה לא מוריד בכהוא זה מהיופי של המקום.

עוד ועוד צלמים מגיעים לאזור, כל אחד מחפש את הקומפוזיציה המושלמת שלו, מנסים לא להפריע אחד לשני. הצלם היחיד שלא מתחשב באחרים הוא צלם עם רחפן, נתקלנו באחד כזה גם בחוף הקודם ונמשיך להיתקל בצלמי רחפנים רבים לאורך הטיול. הצילומים שלהם בד"כ מאוד מרשימים אבל כנראה שהם לא חושבים על כך שבינתיים לא המציאו רחפנים שקופים.

החוף האחרון להיום הוא Uttakleiv. זהו חוף מעולה לצילום של הזוהר הצפוני וטל רוצה להכיר אותו במעט שעות אור שנשארו. המקום מעט תיירותי יותר מהחופים הקודמים, יש כאן יותר אנשים והמון צלמים, אך המרחב גדול ומספיק לכולם. אני כבר עייפה מידי ונשארת ברכב, טל יוצא לסרוק את השטח וחוזר לאחר כשעה מרוצה ביותר מהתוצאות. תמונות של בולדרים וברקע שקיעה אדומה הן עדות ליופי של המקום.

היעד האחרון שלנו להיום הוא קבוצת בקתות בשם Hattvika Lodge בעיירה הקטנה Ballstad שנמצאת במרחק של 30 דקות מהחופים שביקרנו בהם. החדר יפה, הנוף מקסים ואנחנו מסתמכים על הקניות שערכנו בבוקר לארוחת הערב. מחר כבר נדאג לקנות מוצרים כדי לבשל כי טל הבטיח לפנק באחת ממנות הפסטה המוצלחות שלו.

העננות הכבדה בשמיים מסמלת שלמרות פעילות הזוהר החריגה שצפויה הלילה, לא נוכל לראות אותה ואנחנו מחליטים לתת לעייפות להכריע והולכים לישון. מקווים שמחר יהיה יום בהיר יותר ונתמלא בכוחות מחודשים לרדוף אחרי הזוהר.

18 בפברואר 2018 – סדקים וסוסים

הבוקר מתחיל בנעימים בשעה 7. פותחים את היום עם קפה ותה מול הנוף, שוב הרים מושלגים, שוב מים זורמים והפעם גם שלג יורד. אנחנו יוצאים לכיוון החופים אך כשתי דקות מהבקתה אנחנו נתקלים בנוף שאי אפשר להתעלם ממנו ועוצרים לסט צילומים של קרח שבור על אגם. ברקע שחפים ואנפות משכשכים במים, לא ברור איך הם לא קופאים מקור. אנחנו נזהרים שלא לעמוד על הקרח, מסביבנו קולות שבירה רמים. כוס תה חם מהתרמוס והחוויה עוד יותר מושלמת.

תכננו לצאת לקניות בסופרמרקט היום, מכיוון שהאוכל כל כך יקר, לא ממש טעים ולמען האמת המסעדות פתוחות בשעות מוזרות (12:00-18:00), איך לא לקחנו בחשבון שביום ראשון הכל כאן סגור? אנחנו נאלצים להסתפק בסנדווי'צים לצהריים, אנחנו יוצאים לסקור את החופים וגם הפעם אנחנו לא מתאפקים ועוצרים מול Myrland. זהו פיורד עצום עם שברי קרח המרקדים מעל המים. ברקע קולות של שחפים מתערבבים בקולות של סירות, לופוטן מתעוררת ליום ראשון שקט ורגוע.

במרחק של כחצי שעה מהבקתה אנחנו מגיעים לחוף Storsandnes. הדרך לחוף עוברת חלק. החוף פסטורלי עם חול ופסי שלג מעליו, מולו הרים מושלגים מורמים מהים. מוצאים עצמנו נכנסים בטעות לפריים של צלמים אחרים ומקבלים צעקות בנורווגית, לא נעים. משם אנחנו ממשיכים. טל רוצה לבדוק את המקום לצילום של הזוהר הלילה. בדרך אנחנו עוצרים לצלם סוסים מרהיבים שנמצאים לצד הדרך ונתקלים בסוס פוני ששובר את הקרח בעזרת רגלו כדי לשתות מים צלולים משלולית קפואה.

חוף Myrland מאכזב מעט, הירידה אליו מלאה בקרח שמסתתר מתחת לשלג ואנחנו נזהרים שלא להחליק. הנוף ממנו פחות מרשים מהחוף הקודם ואנחנו מוותרים על הצילום ובמקום נהנים מעוד כוס תה חם על השלג מול הים. היום מביא איתו הרבה יותר רגעי מנוחה מאתמול, ישנה תחושה שהזמן עובר לאט יותר בלופוטן. כבר עוד מעט שקיעה ואנחנו זזים לכיוון חוף Vereid הנמצא במרחק של רבע שעה משם.

מבין ההרים, בצמוד לאגם עצום קפוא, נשקפת עיירת חוף חלומית בעלת בתים צבעוניים קטנים עם חלונות גדולים. מבלי לעצור הנסיעה ממשיכה בספונטניות, הרכב כבר כמעט מסיע את עצמו ונמשך אל עבר מצוק מושלג לא מסומן. טל מוצא קומפוזיציה מושלמת ונותרה לנו שעה לחכות לשקיעה.

צלם נוסף אשר ראה אותנו לצד הדרך מחליט גם הוא לעצור והפעם הוא זה שנכנס לנו לפריים. אנחנו דווקא לא צועקים עליו ומחכים בסבלנות שהוא יזוז. מסתבר שהוא צלם-מדריך שכבר צילם את הזוהר הצפוני אלפי פעמים. התמונות שלו בהחלט מרשימות אך הוא לא מפסיק לדבר איתנו ואנחנו רק רוצים לחזור לשקט המופלא.

זוהי תכונה נורווגית שהספקנו לקלוט בינתיים – אנשים פה מאוד אוהבים לדבר ולתת עצות, גם כשלא מבקשים אותן. הוא יוצא לדרכו לא לפני שהוא מזמין אותנו להצטרך אליו למסע צילום של הזוהר, בתשלום כמובן…

החושך יורד ואנו ממשיכים לכיוון Leknes לאחד הסופרים שלפי גוגל נפתח ב 17:00. מסתבר שזה לא ממש סופר וגם לא ממש נפתח ושוב אנחנו מוצאים עצמנו נאלצים לקנות אוכל בחוץ. הפעם בוחרים בהמבורגר בתחנת הדלק. בחירה גרועה בהחלט ונזק כלכלי לא פחות כואב. מאוד מחכים לקנות המון מצרכים בבוקר יום שני.

18 בפברואר 2018 – זוהר מכה שנית

היום מתחיל כבר בחצות כשהשעון מצלצל, אנחנו רוצים לנסות את מזלנו ולראות את הזוהר שכבר הכרנו אתמול. העננים אמורים קצת להתבהר ואנחנו חוזרים לחוף Uttakleiv. החוף ריק הפעם, אין אף צלם בשטח, סימן לא כ"כ טוב, כנראה שכולם יודעים משהו שאנחנו לא. הזוהר אמנם בשיא פעילותו הלילה, אבל הסיכוי לראות אותו אפסי. העננים לא מקשיבים לאפליקציה ולא מתפזרים בשעה האמורה. מידי פעם עובר ענן מואר באור ירוק ומיוחד, המשתקף על פני המים ואפשר רק לדמיין את ריקוד האורות מאחוריו. לא נותרה ברירה אלא לחזור לבקתה ולנסות שוב מחר…

את הבוקר אנחנו מתחילים עם תה ועוגיות ויוצאים לחפש שברי קרח בצידי הדרך. שעות השפל הנן שעות מעולות למצוא שברים מיוחדים על שפת הפיורדים והאגמים הקפואים. הדרך לעיירה Valberg מלאה בהרים מושלגים, עיירות קסומות ועצי אשוח זקופים. מבין הפיתולים של הכבישים הצרים מופיע מולנו מחזה פנורמי מרהיב של צוקים ובתים קטנים צבעוניים צמודים לים. בסופו של דבר נבחר לצילום נחל קטן של מי שלגים המפשירים וזורמים לים, בין סלעים המכוסים באצות קאלפ מרשימות שהגיעו עם הגאות ונתקעו כאן.

בחזור סוף סוף אנחנו מגיעים לסופר מרקט המיוחל, גם הפעם אנחנו מופתעים. לא ברור כבר למה אבל קניית אוכל ליומיים-שלושה עולה כ-450 קרונות, וזה עוד הסופר של המקומיים שאמור להיות זול. בכל זאת מרוצים, מכינים ארוחת צהריים טובה ובריאה לפני היעד הבא.

לצילומי השקיעה השמש מפתיעה ויוצאת מבין העננים, מאירה את ההרים והאגמים ונראה שהאזור קם לתחיה. ילדים מחליקים על הקרח באגם הקפוא, ואפילו גולשי גלים יגיעו עוד מעט לחוף אליו חזרנו, כדי שהוא ימשיך להוכיח לנו את עוצמתו של הים הצפוני. הגלים הגבוהים מתנפצים על פני הבולדרים, כלב ים מגיע לשחק באזור ומביט עלינו מידי פעם, השמש מציצה מאחורי ההרים, צבעים של אדום וצהוב מנצנצים על פני המים והמצלמה לא מפסיקה לתפוס את רגעי הקסם.

אחרי ארוחת ערב מושקעת שטל מכין לנו, אנחנו הולכים לנוח, לפי האפליקציות כדאי לנו לצאת בשעה 21:00 ולנסות את מזלנו בחלון שאמור להיפתח בין העננים בין 22:00 ל-23:00 . מספר דקות לאחר שאני עוצמת עיניים, אני מרגישה את טל לידי, לא שקט. הוא רואה בפייסבוק שחבר צלם שהיום נחת באזור עם קבוצת צילום כבר העלה תמונה של הזוהר מאזור שעתיים צפונית אלינו. לפי התחזית גם שם אמור להיות מעונן מאוד. המוטיבציה עולה וטל מפציר בי לוותר על המנוחה ולצאת אל החופים. עדיף לחכות שם מאשר לגלות שפספסנו. שוב יוצאים לחוף Uttakleiv מצפים אך לא אופטימיים. כבר בדרך מתחילים לראות שהעננים זוהרים מתמיד, ברור שמשהו גדול מסתתר מאחוריהם ונותר רק לקוות שהם יזוזו ויאפשרו לנו ליהנות מהמראות המופלאים.

מיד כשאנחנו מגיעים לחוף מתחיל הפלא. בהתחלה מעין פס זוהר לא ברור, אח"כ עוד אחד ועוד אחד. הפסים מתחילים להסתלסל מול העיניים, ואנחנו כלא מאמינים לא יודעים לאיזה כיוון להביט. שוב העננים מגיעים ומסתירים את האורות, החשש עולה אך הפעם התקווה חזקה יותר ואנחנו לא מוותרים. מסביבנו צלמים רבים עוזבים את החוף, עוד רכב ועוד רכב מדליקים אורות ונוסעים. אנחנו תוהים אם הם יודעים משהו שאנחנו לא, אולי הם קיבלו התראה שבמקום אחר רואים את הזוהר טוב יותר?

לשמחתנו תוך מספר דקות העננים שוב מתפוגגים ומפנים את דרכם למופע אורות שממש אי אפשר לתאר במילים. המון "וואו!", "אלוהים" ועוד מילים שעדיף לא לרשום נזרקות לאוויר, "סת'כל ימינה", "תראי ממול", "מעל"…. בכל מקום מופיע לו זרקור חדש, מעל ההרים, מעל הים. פסים חדים ופסים מסולסלים, פסים ירוקים ופסים אדומים נדירים במיוחד. הזוהר לא מפסיק לרקוד מעלינו, שולח אורות כמו זרועות של תמנון, כמו משיחות מכחול עדינות עם צבעי מים בוהקים.

בדרך חזרה מהחוף אנחנו לא מתאפקים ועוצרים לצד הכביש, נראה שמופע האורות ממש לא נגמר ומעל אגם קפוא תופסים עוד כמה שוטים ועוד כמה רגעי פלא מטורפים. מסובבים את הרכב וחוזרים לחוף אחר, לא מסוגלים לשחרר למרות העייפות. עד שנדע שהאורות דעכו אי אפשר לחזור לבקתה שלנו. מראות שכאלה הם נדירים כל כך ובלתי ניתנים לתיאור, למרות הניסיון הקצר שלנו פה. תחושת העוצמה יוצאת דופן, כמעט כמו האורות הזוהרים בשמיים.

20 בפברואר 2018 – עיירה שאף אחד לא מכיר

7:30. יקיצה טבעית. השמיים התבהרו וצבעי הזריחה הכתומים אדומים מפציעים מעבר להרים. את הקפה/ תה של הבוקר נעביר על המזח, צופים בזריחה ומקשיבים לציוצי הענפות והשחפים. יש תחושה שאין כאן נפש חיה, העיירה עוד לא התעוררה והטבע מפציע בעדינותו הקסומה, לאט לאט, לא ממהר לשום מקום.

התחנה הבאה הינה עיירת הדייגים Maervoll. בשום ספר לא כותבים עליה, לא נתקלנו בהמלצות או תמונות כלשהן משם, אבל ראינו אותה כמה פעמים בדרך ל-Unstad ונראה שהיא שווה ביקור.

העיירה המנומנמת יפיפייה, מכל בית נשקף נוף מרהיב של נהר אשר חלקו קפוא וחלקו זורם, הרים גבוהים עם שלג מנצנץ שהשמש מפציעה מאחוריהם בקצב שלה. אנחנו מתמקמים על בולדרים שעל גדות הנהר, מתחממים מהשמש ומצלמים. צוחקים מעט שבגאות בטח נתקעים על הבולדר רק כדי לגלות שהגאות כבר הגיעה…

כמו נבואה שמגשימה את עצמה, הדרך חזרה אל הכביש עוברת הפעם במים קפואים בעומק הקרסוליים, אין איך לחמוק מהם. מזל שלא נשארנו עוד זמן מה על הסלעים. העיירה בהחלט שווה עצירה קלה ולו רק בכדי לקנא בתושבים עם הנופים המשתקפים מכל חלון.

לצילומי שקיעה נגיע לחוף Haukland. החוף נראה שונה מאז שביקרנו בו לפני שלושה ימים, הנחל הפשיר, פלטות של קרח נשברות ומשפחות עם ילדים הגולשים על מזחלות מבלות בו. השמיים כתומים, השמש יורדת לאט לאט מאחורי הצוקים המרשימים ומאפשרת לצלמים הרבים שבחוף מגוון אין סופי של קומפוזיציות מעניינות. יקח כמה שעות לשמיים להחשיך לחלוטין ובינתיים אנחנו הולכים להיפרד ומנצלים את הזמן כדי לעבור לחוף האחרון להיום – Unstad.

השמיים בהירים ואנחנו מקווים לעוד לילה עם אורות צפוניים מרשימים, האפליקציה מראה שלא צפויה פעילות מרשימה, או בכלל, אך אני מתעקשת ומשכנעת את טל שאפליקציות לא תמיד צודקות. לרגע נראה שצדקתי, לאחר כשלוש שעות המתנה, מופיע פס אור ירוק מאחורי ההר, שילוב שלו ושל שביל החלב הנראה כמעט שקוף בשמיים יכול להיות אידאלי, אך הוא נעלם שוב מהר מאוד ולא מראה סימני חזרה…

21 בפברואר 2018 – משנים אווירה

מתחילים את הבוקר עם חיפוש אחר "פרחי קרח", תופעה מרשימה שנוצרת בשילוב של קיפאון בלילה ושפל בבוקר. ה"פרחים" הם למעשה שברי קרח זקופים אשר קרני השמש משתקפות דרכם. שתי דקות מהבקתה שלנו אנחנו עוצרים ברגע הנכון, יש פרחים, יש זריחה והשמיים בדיוק הופכים מצבע כתום עדין לוורוד בוהק. זו אחת הזריחות היפות שראינו עד עכשיו ובשילוב עם השקט וציוצי הציפורים זה עוד רגע מושלם.

למרות שאנחנו צריכים לפנות את הבקתה הבוקר, אנחנו לא מסוגלים לחזור לארוז וממשיכים לחפש עוד "פרחים". הדרך לעיירה Stamsund לא מוכיחה את עצמה ואנחנו ממשיכים משם שוב ובתוך כ 10 דקות נסיעה נמצאת הנקודה המושלמת. בדיוק מול השמש העולה על Valberg אנחנו מזהים אין ספור פרחי קרח זוהרים.

אני מחליטה לקחת סיכון ולנסות להתקדם קצת מעבר לתחום שנראה בטוח, מקלות ההליכה שלי מאפשרים לי לבחון כל צעד וצעד ובסיכון מחושב אני מגיעה אל עבר שברי קרח מרשימים יותר מאלה שנמצאים קרוב יותר לכביש. טל מצטרף וללא פחד בוחר קומפוזיציה מרשימה ומתיישב על הקרח העדין לצילומים. רק קולות הקרח הנסדק מזכירים לנו שאנחנו חייבים לחזור ולפנות את הבקתה לקראת היעד הבא.

הדרך מ-Ballstad אל Sakrisoya אמורה לקחת שעה. אנחנו נפרדים מהנופים המוכרים וממשיכים. אנחנו מתכננים להגיע אל גבולות מקומות חדשים והתכנון הוא לעבור בדרך בחוף Flakstad לצילומי הזוהר הלילה, אך המציאות חזקה מהתכנונים. עוד לפני שמגיעים אל החוף, פיורד Flakstad לא מאפשר לנו להמשיך כרגיל. כל 100 מטר ישנו אזור עצירה אחר, יותר מרשים מהאחר. אנחנו מצטרפים לקבוצת צלמים שעצרו לצד הדרך שמזכירים לנו כמה כיף שאנחנו לא חייבים כל הזמן להיות חלק מקבוצה כה גדולה. לא משנה כמה סבלנות יש לנו, כל פעם מישהו אחר נכנס לפריים ולא מאפשר לצלם.

כשישה צלמים נצמדים לטל ומעתיקים את זווית הצילום שלו, דקות ארוכות יעברו עד שהם יעברו להצטרף לחבר אחר שמצא זווית צילום חדשה. אם נסתכל באלבומי התמונות שלהם בסוף הטיול, כנראה שלכולם יהיה בדיוק אותן תמונות.

אנחנו נפרדים בשמחה מקבוצת הצלמים וממשיכים לכיוון החוף, לא עוברות שלוש דקות ואנחנו עוצרים שוב לצד הדרך, כל נקודה כאן יותר יפה מהשנייה. אנחנו מסמנים נקודה טובה לצילומי זריחה וממשיכים. בנקודה השלישית אנחנו מתעכבים, שברי הקרח לא מאפשרים לנו להמשיך, הזווית לשמש מושלמת וההשתתפויות מרשימות. גם כאן תתפוס אותנו הגאות וטל שוב יאלץ לעבור דרך המים כדי לחזור אל הכביש.

גוגל מפות מכוון אותנו אל בית פרטי הנמצא על החוף, טל יורד להבין לאן צריך להגיע ונורווגית נחמדה מכווינה אותו. לא אכפת לה שנכנסנו לה לשטח ובחיוכים היא חוזרת לעבודתה. לאחר סיור באזור טל חוזר אל הרכב ואנחנו ממשיכים אל הכניסה הרשמית אל החוף. הפעם אני מצטרפת לסיור, מרגיש שקר פה יותר מאזורים אחרים, החוף גדול ומרשים וההרים יוצרים תעלת רוח שמגבירה את עוצמת הרוח במקום.

שילוב של שלג, חול, סלעים עם טקסטורות מרשימות, בהחלט מקום מתאים לצילומי לילה. הנסיעה לבקתה Sakrisoy Robuer עוברת חלק דרך המון מנהרות ארוכות, המון הרים  מרשימים וממש לפני האיים הקטנים נפתח מולנו הים הצפוני במלוא עוצמתו.

המנהרות פתוחות בצידן כדי שנוכל לראות את הנוף, והכביש רחב ובעל שני נתיבים – דבר מאוד לא נפוץ באזור. מולנו מופיעות עיירות דייגים ציוריות, על איים קטנטנים ציוריים לא פחות. הריח שנכנס לאוטו לא מאפשר לפספס שאנחנו נמצאים בעונת הדייג, מתקני העץ המיועדים מלאים בדגים וראשי דגים המתייבשים בקור ומפזרים את ריחם בכל האזור.

הבקתה מרשימה מאוד, מדובר על בקתות עץ שיועדו בעבר עבור הדייגים שהגיעו ממרחקים לאיזור בעונת הדייג, ועברו היום הסבה לתיירות. בעוד אני נהנית מהגודל שלה (הול כניסה, סלון ומטבח בצד אחד, מקלחת ושירותים בצד שני וחדר שינה עם מרפסת מעל המים בצד שלישי), טל קצת פחות נהנה כיוון שהמעברים בבית נמוכים מאוד ובמטבח הוא צריך כל הזמן להתכופף. בהחלט לא מקום
לאנשים גבוהים.

היום ארוך, אנחנו עייפים אך לא מוותרים על סיור וחיפוש לוקיישן לצילומי שקיעה. לא צריך להתרחק. בגשר Reine אנחנו עוצרים ונהנים מהצבעים האדמומיים המשתקפים על פני ההרים והים. שוב קניות בסופר, ארוחת ערב מפנקת שהפעם אני מכינה, ולישון. עוד שעתיים נקום לצילומי לילה.

22 בפברואר 2018 – "הגשר"

שוב מתחילים את היום בחצות. השעון מצלצל וטל בודק באפליקציה אם יש סיבה לצאת. ב 23:00 הסימנים הראו שלא ממש מתרחש שום דבר בשמיים. גם עכשיו אין ממש פעילות, אבל הפעם הוא יוצא רגע למרפסת ומשקיף לכיוון צפון – "יש אור חלש, מה את אומרת, נצא?". אני מסבירה שבמצבי, ישנה בתוך מיטה חמה, אני לא מסוגלת לקבל החלטה רציונאלית האם לקום, להתלבש ולצאת אל הכפור ושכדאי שהוא יחליט. "יאללה, יוצאים". לאחר שאני מסיימת להתלבש (וזו משימה לא פשוטה, אין סוף שכבות הופכות את ההתלבשות למשימה של ממש), טל מתחרט.

"נראה שהכל נחלש עכשיו, לא יהיה כלום". הפעם זו אני שמתעקשת, כבר התלבשתי, בכל זאת. שתי דקות נסיעה מהבקתה ובאזור קצת חשוך יותר אנחנו זוכים לראות את הזוהר שוב. הוא עדין הוא לא מאכזב וממשיך להרשים. מולנו וירוק ומידי פעם מתחזק ומלא עוצמה. גם בדרגה KP2 פסים ירוקים מאחורי ההר, משתקפים על המים. מעלינו קשת יציבה וירוקה המסמלת את גבולות הזוהר ללילה זה.

מנקודת הצילום הראשונה אנחנו ממשיכים בנסיעה צפונה ובתוך דקה רואים עשרות צלמים על הגשר שבין Toppoya ל-Hamnoy. אנחנו מצטרפים אליהם ומגלים שהצלמים מצלמים את אחת הנקודות המפורסמות באזור, בקתות אדומות מעל המים ומאחוריהן צוקים מושלגים. בכל מקום התמונה מתוייגת ב-Reine אך למעשה הבקתות נמצאות ב-Hamnoy. לא רחוק, אך אי אחר. כל האיים באזור מחוברים על ידי גשרים, ועל הגשרים עומדים צלמים המצלמים את הנופים המרהיבים.

זיהום האור לא עושה עמנו חסד ואנחנו נכנסים ל-Hamnoy עצמה. טל מנווט בדרכים כאילו היה במקום בעבר, יודע בדיוק לאן להגיע. שעות של הכנה מול מפות, צילומים, מאמרים וטיפים עשו את שלהם. ממש שתי דקות מהגשר ישנה נקודה המשקיפה צפונה, גם בה נמצאת קבוצת צלמים, אשר כולם נהנים מזוהר שעושה צורות עגולות ופסים ומשתקף בצבעו הירקרק על פני המים. נמשיך לצלם ולהתבונן בו עד שהוא דועך ונלמד שתמיד כדאי לצאת לחפש. גם "מעט פעילות" של הזוהר מרשימה אותנו, ואת עשרות הצלמים שמסתובבים באזור ומצלמים אותו.

7:00 בבוקר קמים לזריחה, מסתבר שהימים מתארכים מאוד מהר והזריחה הקדימה, מוותרים על הקפה ורצים החוצה אל עבר הגשר המפורסם. בתחילה נראה שאין ממש מה לצלם, הזריחה מאחורינו, הצבעים בשמיים במזרח הופכים כתומים ואדומים, אך מולנו הכל עוד אפור. אנחנו מתחרים על "ספוט טוב" מול עשרות הצלמים שהשכימו קום ומקווים לטוב. לאחר כחצי שעה, כשכבר חשבנו שעשינו טעות ופספסנו תמונות של זריחה מושלמת, סוף סוף ההרים והמים מתחילים לקבל את הצבע האדמדם לו חיכינו, הסבלנות השתלמה. המצלמה מתחילה לתקתק ועוד תמונה מקסימה מתווספת לאלבום.

בצהריים אנחנו יוצאים לסיור למצוא לוקיישן לצילומי הלילה. השמועה (או יותר נכון האפליקציה) אומרת שיהיה לילה בהיר ופעילות מוגברת של הזוהר. השלג יורד בעוצמה והכבישים מתכסים ביותר ויותר לבן, אך דבר לא יעצור אותנו בדרך אל המקום המושלם.

אנחנו מגיעים לאזור Flakstad. מסביב לפיורד ישנם אזורים רבים עם פוטנציאל צילום, שברי קרחונים וסלעים מושלגים, הרים דרמטיים והשתקפויות. סיור רגלי באזור פוטנציאלי מתברר כטרק של ממש, בורות מסתתרים מתחת לשלג ואנחנו נאבקים בדרך אל החוף וחזרה ממנו. מקלות ההליכה עוזרים לי להתייצב כל פעם, אך לא ממש מסייעים באיתור מוקדם של הבורות. טל משתמש בחצובה כמקל הליכה וגם זה לא מוכיח את עצמו יותר מידי.

על חוף Frendav שמענו מפקיד הקבלה במלון ובתור מקומי שגדל פה כל חייו איננו יכולים להתעלם מההמלצה. הדרך לחוף חסומה בשלג ואנחנו חונים רחוק, ליד בית קברות הממוקם באופן פסטורלי על צוק מול הים. אני כבר עייפה ונשארת ברכב, טל יוצא לסיור עם מקלות ההליכה שלי, מדובר בדרך ארוכה ובגלל שאני נשארת באוטו הוא יכול לצאת ללא תיק הצילום הכבד. מספר אנשים מגיעים ברכב בזמן שטל בחוף, נכנסים לבית הקברות ומצלמים ממנו את הנוף. טל חוזר מותש עם מסקנה שהחוף באמת ממש יפה ויש לו פוטנציאל גדול לצילומי זוהר דרמטיים במיוחד, אך הוא מודאג מההליכה הארוכה בלילה. אנחנו מחליטים שלא להחליט כרגע וחוזרים לאזור המלון לצילומי השקיעה.

אין הרבה צלמים היום בגשר Reine. השקיעה קרובה אך כמות העננים בשמיים לא מראה סימני התפוגגות, והצבעים האדומים לא נראים באופק. באופטימיות זהירה טל ממקם את המצלמה בכל זאת ומצלם את השתקפות ההר על פני המים, הצילום נראה כאילו צולם בשחור/לבן, מלבד הבקתות האדומות בפינה הימנית התחתונה.

האווירה דרמטית אבל הצבעים האדומים ממאנים להגיע ואנחנו מנצלים את הזמן לנסות לתכנן את צילומי הזריחה של מחר. השלג נערם על הסלעים שליד המים אך הדרך למטה נראית תלולה ומסוכנת. אני מראה לטל כמה נקודות שלפי דעתי אפשר לרדת בהן בבטחה אך אנחנו לא רוצים לנסות זאת לפני החשכה. בסופו של דבר אנחנו מתבייתים על נקודה פוטנציאלית שבצד הכביש, קצת לפני הגשר, ממנה אפשר גם לצלם מהגובה וגם לרדת, יחסית בבטחה, אל פני המים.

19:00 ההתראות מתחילות להגיע, אנחנו יוצאים לצוד את הזוהר הצפוני, שוב אמורה להיות תופעה יוצאת דופן הלילה. השמיים לא מאכזבים, הירוק העדין מתחיל להפציע ועוד ועוד פסים זוהרים מצטרפים להילולה. עצירה ראשונה – ממש לפני גשר Hamnoy טל מצלם את ההר המפורסם של האזור, עם פסגה מחודדת בשפיץ. הזוהר מאיר את ההר וסביבתו אך הרוח לא מאפשרת את ההשתקפות הרצויה על המים. טל מחליף עדשות, מצלם עוד כמה שוטים ואנחנו מחליטים לנסוע לחוף Flakstad שנמצא במרחק של כחצי שעה נסיעה.

האפליקציה מראה שהערב רק התחיל ויש לנו עוד זמן עד לשיא הפעילות. הלחץ גובר בנסיעה, טל נוסע במהירות ואני פותחת חלון מידי פעם למרות הקור המקפיא, כדי לצפות ולדווח על מצב הזוהר הצפוני. הוא מתחזק, פסים ועוד פסים מופיעים מאחורי ההרים, עוצמתם
מתחזקת מרגע לרגע ואנחנו רק מקווים שהם יחזיקו מעמד עד שנגיע לחוף. הקור בחוף מקפיא עצמות, זוהי כנראה הטמפרטורה הנמוכה ביותר שהיינו בה עד כה, הרוח מנשבת בשיא עצמתה, מידי פעם מביאה עימה חול שנכנס לעיניים ולעדשת המצלמה. אנחנו מחפשים מקום טוב לצלם ממנו, טל אוהב את הבולדרים ואנחנו מטפסים בחשכה. אני מחליקה מידי פעם, הרגליים רטובות, כפפה אחת גם כן כבר ספוגה אבל כל זה כמעט לא מפריע כיוון שהמראות בחוף מרהיבים. האורות הבראשיתייים האלה חזקים, מאירים בירוק ואדום, מפציעים בדיוק מאחורי ההרים, כאילו הסתדרו במיוחד לצילומים.

שעה עוברת ופתאום הכל נחלש. כבר ראינו תופעה כזו כך שאנחנו לא מתרגשים ובטוחים שאוטוטו הזוהר הצפוני יתחזק שוב, שזהו השקט שלפני הסערה. חצי שעה לאחר מכן, כשכלום לא קורה הקור כבר משתלט וגם האפליקציה מראה סימני היחלשות, אנחנו מוותרים וחוזרים לרכב.

אני מבקשת מטל לנסוע והוא אומר שאולי נחכה עוד קצת, אנחנו מוגנים מהרוח ואפשר להמתין. טל רואה שקיבל התראה בטלפון לפני כמה דקות- הזוהר מתחזק. אני לא מאמינה וגם הוא מתחיל להיות סקפטי. הפס החלש מול העיניים מתחיל קצת להתגבר וטל מנסה לשכנע אותי לצאת. "אם יהיו שלושה פסים אני יוצאת", אני אומרת כמי שכבר יש לה סטנדרטים. לא עוברות 10 שניות והנה מופיעים להם שלושה פסים. נו, אומר טל, יש שלושה פסים, אפשר לצאת? "רק אם הם יהיו זוהרים במיוחד" אני אומרת.

טל מבין אותי, גם לו מאוד קר והוא כבר צילם תמונות עם זוהר צפוני מרשים מזה. הוא כבר צוחק שהדבר הבא שאני אומר זה ש"רק אם השמיים יהיו 90% מלאים באורות, בצבעים ירוקים ואדומים, אז אצא". הוא מניע את הרכב במטרה לנסוע ובאותו הרגע אני רואה את "הלהבה". שלושת הפסים התאחדו להם למקור אור זוהר במיוחד היוצא מאחורי ההר ממש כאילו היה זה הר געש. "עצור! תראה!", אני אומרת וטל המופתע מכבה את המנוע ורץ החוצה. שלוש שניות אחריו גם אני כבר בחוץ, ביחד איתנו מתחילים לרוץ אל החוף עוד צלמים שכנראה הסתתרו ברכבים, אך לאף אחד אין מושג מה עוד יגיע. לא עוברות דקות אחדות והשמיים מתחילים לבעור, ממש כמו בשישי האחרון ואף יותר…

הזוהר רוקד מעלינו, פסים ועוד פסים נמתחים בקווים ישרים, מסולסלים, זיגזגים ומה שבא להם, בצבעים ירוקים, וורודים ואדומים. השמיים מתמלאים עוד ועוד עד שנדמה שאין נקודה שנותרת יתומה ברקיע. עוד ועוד צלמים מגיעים אל החוף, לא ברור איך כל כך מהר הם ידעו לאן לבוא, כולם משתדלים לא להפריע אחד לשני, לא להדליק פנסים ולא להכנס לפריימים. בשלב מסוים אנשים כבר הולכים עם המצלמות על החצובות כשהראש מתבונן מעלה, כלל לא שמים לב כבר אם עברו מול מצלמה זו או אחרת של צלם כלשהו. זה לא משנה, האדרנלין בשמיים, האושר משתלט. אני קופאת מקור, האצבעות ברגליים כבר כואבות ממש, היד ללא הכפפה ניצלת מהכפור בעזרת שקית חימום ואני לא מוכנה לוותר על היופי הזה.

לאחר כחצי שעה של ריקודים צבעוניים השמיים מתחילים להראות סימני דעיכה. הקור והכאבים מכריעים אותי ואני מדווחת לטל שאני מחכה ברכב, שיגיע מתי שהוא רוצה. דקות קצרות לאחר מכן הוא מצטרף ואנחנו מתחילים לחזור, בלב כבד, אל הבקתה. ברור שהמופע עוד לא הסתיים אבל אנחנו מקווים להגיע לאקורד הסיום לנסות לצלם שוב את הר השפיץ, בתקווה שהאורות החזקים יעזרו להשתקפות.

בחצות אמור להיות השיא ומיד לאחר מכן הכל אמור לדעוך, גוגל מפות מראה שעוד 15 דקות נגיע, ויש עוד 25 דקות לחצות. גם בדרך חזרה אני מדווחת על מצב הזוהר וכשאנחנו עוברים על גשר גדול המשקיף לכיוון צפון טל מחליט לוותר על ההר ולנסות לתפוס את רגעי הזוהר האחרונים בנוף הפנורמי הנשקף מהגשר. אני נשארת לצפות מהרכב, הפעם הוא נשאר דלוק, החימום עובד, אך החלון פתוח כדי שאוכל לצפות בפלא. פיצוצי אורות צבעוניים בשמיים, קשתות ופסי זרקור מסמלים את אקורד הסיום, טל חוזר מרוצה מהסשן ואנחנו יוצאים אל הדרך חזרה, לערוך את התמונות ולא להאמין מה ראינו…

23 בפברואר 2018 – סוף שבוע רגוע

אחרי הלילה העמוס אני מוותרת על צילומי הזריחה, כבר לפני השינה אני מבקשת מטל לא להעיר אותי מחר והוא גם מוותר על השעון. יהיו עוד זריחות, אבל הגוף דורש מנוחה. טל מלא באדרנלין, לא מסוגל לישון ובסופו של דבר נכנס למיטה ב 3:00, רק כדי להתעורר ביקיצה טבעית ב-7 בבוקר ולרוץ לצלם. אני לעומת זאת מתעוררת רק ב 10:00.

נראה שהזריחה הבוקר מרשימה במיוחד, טל נסע לנקודה שלפני הגשר וצילם את ההר מהגובה. השמיים פתאום כאילו נדלקו באורות אדומים וכתומים בוהקים ובריצה עם המצלמה עדיין על החצובה טל ירד אל פני המים כדי לתפוס את הרגע הקסום. נראה שעוד רגע האדום מתפוגג. חייבים לצלם את היופי הזה! מבלי להחליף לעדשה רחבה טל בוחר לא לבזבז זמן ומצלם בעדשת 50 מ"מ תמונת פנורמה יפיפייה של הבקתות האדומות, המים נראים וורודים ממש ועליהם סלעים מושלגים, על רקע שמיים זוהרים בכל בצבעים החמים האפשריים.

בצהריים העננים מתחילים לכסות את השמיים, אנחנו לוקחים את היום באיזי, אחרי החוויות של אתמול הגוף מותש. מיד אנחנו יוצאים לסיור קצר באגם הקפוא Storvatnet והעיירה Nusfjord. כשאנחנו מגיעים נורת הדלק מהבהבת ומסתבר שהתחנה הכי קרובה נמצאת במרחק 15 ק"מ מאיתנו. אנחנו יורדים לצלם בנקודה אחת מקסימה בקצה העיירה ומוותרים על המשך הסיור. הדאגה להתקע בלי דלק במינוס 5 מעלות חזקה יותר מהרצון לצלם. מבטיחים לחזור לכאן מחר. אנחנו מוצאים סופרמרקט ליד תחנת הדלק בעיירה Ramberg. יש כאן הרבה יותר מבחר מהסופר ב-Reine והעגלה מתמלאת. אנחנו מתחילים את הדרך חזרה. את הערב נבלה כבר בבקתה. בחוץ מתחילה סופת שלגים חזקה ולא נראה שהיא זזה לשום מקום. השלג נערם יותר ויותר ואנחנו מדליקים את האח ונהנים מערב שישי רגוע וביתי.

24 בפברואר 2018 – הסיפור שלא נגמר

6:30. אנחנו מתעוררים לפני הזריחה. כשיש כל כך הרבה שלג מומלץ לרוץ לצלם בחופים מיד אחרי הגאות. הבולדרים מתמלאים בשלג והקונטרסט מול הים אמור להיות מרהיב. הכבישים מאפשרים נסיעה חלקה ובטוחה, הנורווגים מורגלים לכמויות השלג ובכל מקום מפלסות השלג עובדות. צמיגי החורף עומדים במשימה גם במקומות שלא פונו, ומפלסים לנו את הדרך גם ב 20 ס"מ שלג.

חוף Flakstad שוב מוכיח את עצמו, סלעים מלאים בשלג, קרח על החול, נחל קטן זורם והרים עצומים לבנים מתמיד. ברקע מעט אור מצליח לחדור את שכבת העננים העבה, מחדיר קצת צבע כתום לצבעים הקודרים.

אנחנו פוגשים שם קבוצת ישראלים, כבר כמה ימים שהם מטיילים באזור ונראה שהם מצוידים טוב יותר מאיתנו, לפחות בגזרת הנעליים. אחת המסקנות המרכזיות מהטיול היא שלגאות והשפל במקום מומלץ להביא מגפיים אטומות למים, בהחלט לקח לפעם הבאה.

משם ממשיכים לאזור הפיורד Flakstad ועוצרים במעגן סירות קטן אשר על סלעיו שלג ובמימיו צפים שברי קרח עבים. השמיים עדיין קודרים ואנחנו נוסעים לכיוון האגם והעיירה מאתמול. האגם הפעם נראה פחות יפה, השלג כיסה אותו והוא הפך לעוד משטח לבן, כמו גם הטקסטורה שעל ההר שהייתה יותר מרשימה אתמול. העיירה לעומת זאת, מלאה בבקתות אדומות על המים ונראית מקסימה מתמיד. אנחנו חוזרים לאותה נקודת צילום מאתמול, הפעם הכל מכוסה שלג וגם השמיים מתחילים להתבהר מעט – יש הרבה יותר צבע היום.

בדרך חזרה עוצרים שוב לצלם מגשר Hamnoy. בבוקר ראינו שם עשרות צלמים, עכשיו נותרו אחד או שניים. האי הקטן והבקתות האדומות שלו התמלאו בשלג והמראה דרמטי ומרהיב. אני בכל זאת בוחרת להשאר ברכב וטל יוצא אל הקור, מצויד בשקית חימום בכל כיס.

את השקיעה אנחנו נוסעים לצלם באזור Unstad. זה יותר משעה נסיעה מאיתנו אבל יש שם נקודה עם נוף פנורמי של העיירה Maervoll והים שלא הספקנו לעצור בה ואנחנו רוצים לבדוק אותה. הנוף אכן עוצר נשימה והשמש בדרכה לשקוע. זה מוזר כל פעם לצפות בזריחה או שקיעה ולשים לב שהשמש לא עולה או יורדת אלא נעה בעדינות הצידה, יוצרת קשת נמוכה על קו האופק. השקיעה אורכת זמן, מה שמאפשר זמן התארגנות רב. הזמן כאילו עוצר מלכת וכל שנותר הוא להביט אל האופק.

משם אנו מגיעים ל-Uttakliev לחכות לזוהר הצפוני שאמור להופיע בסביבות 19:00. כשאנחנו מגיעים האפליקציות משנות את דעתן וכל הזמן דוחות את זמן הופעתו. בכל זאת אנחנו אופטימיים ומחכים בסבלנות ברכב, קר מאוד בחוץ והרוח חזקה. עוד צלמים מחכים ברכביהם, מצפים למופע הלילי.

כשהזוהר מתמהמה אנחנו מתחילים לקוות שמישהו מהצלמים יתייאש ויסע, מרפי הוכיח בעבר כבר שכשאחרים מתחילים לוותר הוא נותן את השואו הגדול. לפני יומיים ממש ברגע שאנחנו התייאשנו הזוהר צץ בכל הכוח ועכשיו אנחנו מקווים שאולי צלמים אחרים יביאו את הגאולה. ב-21:00 אלה דווקא אנחנו שמתייאשים ומחליטים לנסוע חזרה, שנינו כבר עייפים מהיום הארוך והנסיעה לבקתה קשה. למרות שמידי פעם התחזית לזוהר משתנה, השמיים לא זוהרים יותר מהרגיל, פס ירקרק אמנם נמצא כל הזמן בצפון אבל זה לא בדיוק מה שאנחנו מחכים לו.

ממש כשמגיעים לחניה פתאום מופיעים כמה פסים נוספים, טל לוקח את המצלמה ורץ, מנסה למצוא פריים טוב ומוצא עצמו מאחורי ראשי הדגים התלויים לגאווה מול ההר השפיצי האהוב. הפסים דועכים תכף ומיד ואין ממש מה לצלם כבר. נאלץ לחכות למחר.

25 בפברואר 2018 – מריחים את הסוף

הזריחות בנורבגיה יפות מהשקיעות, אין בכך ספק אבל הבוקר הזריחה מרשימה מתמיד. כבר בשעה 6:30 מתחיל להופיע הפס האדום באופק, אנחנו יודעים שיקח זמן עד שהשמש תעלה ולוקחים את הזמן עם הקפה. הרוח נחלשה מעט, בהמשך היום היא צפויה להפסיק לגמרי וההשתקפויות יחזרו אל המים.

בינתיים אנו מצלמים בקתות אדומות שכבר בקרנו בהם העבר, הקונטרסט בין השלג הלבן הצח שנותר מסופת השלגים לפני יומיים, השמיים האדומים/כתומים והמים שמקבלים גוון וורדרד מהווה רקע מעולה לצילום. צלמים רבים עוברים באזור, ברכבים וברגל, כל אחד מחפש את הקומפוזיציה המנצחת שלו וכך גם אנחנו.

אנחנו עוברים שוב לגשר Hamnoy. האור הקסום והשלג, בשילוב הבקתות האדומות על המים הכחולים הם לא דבר שאפשר להתעלם ממנו. עשרות צלמים כבר ממוקמים מול הנוף, כל אחד מביא את זווית הראייה שלו, תופס את הרגע המושלם. זהו פריים שאפשר לחזור אליו שוב ושוב, כל פעם הוא יראה אחרת, לא פלא שזה אחד מהנופים המצולמים ביותר באזור, בכל העונות ובכל שעות היממה.

אחרי ארוחת הצהריים אנחנו עוברים למקום הלינה הבא שלנו, May's Apartments שבאי Reine. הנסיעה לוקחת כחמש דקות אבל המקום כ"כ שונה. את הצ'ק אין אנחנו מבצעים בתחנת דלק באזור, שם עובדת מאי, בעלת הדירות. הדירה מקסימה, בהחלט מתאימה לשני הלילות האחרונים שלנו כאן, היא מודרנית יותר ומעוצבת בסגנון ים-מגזין, בניגוד לים-דייגים.

אנחנו לא מתעכבים ויוצאים לעיירה Å אשר נמצאת כרבע שעה נסיעה מכאן ולמעשה הינה האחרונה באיי לופוטן. כביש E10 אשר עליו אנחנו נוסעים במסע הזה ולאורכו נמצאות כמעט כל העיירות והחופים שביקרנו בהם, מסתיים ממש כאן, במגרש חניה קטן. אין סימון, שלט או אזכור לכך, אבל ישנה תחושה של הישג מצד אחד ושל מעט עצב מצד שני, אם מגיעים לסוף הכביש, מתקרבים מאוד לסוף המסע. בעוד יומיים נצא אל הדרך ונשוב לכל אותם נופים שראינו לראשונה בדרך, הפעם כדי לומר שלום ובתקווה שגם להתראות.

העיירה לא מרשימה אותנו במיוחד, היא נראית תיירותית מידי, מלאכותית, כאילו נבנתה במיוחד עבור התיירים אשר מגיעים ישירות במעבורת מבודו השכנה ל-Moskenes. לאחר מעט סיבובים עם הרכב אנחנו נוסעים לכיוון מפל לופוטן (Lofoten Waterfall) הנמצא ממש כאן. המסלול קצר ואנחנו מקווים שתהיה בו זרימה למרות הקפאון. בדרך אנחנו פוגשים הרבה ילדים קטנים ומעט מבוגרים על מגלשי סקי, עולים במעלה השביל וגולשים במורדותיו, כאילו נולדו עם מגלשיים על הרגליים. במרחק, ילדים אחרים מחליקים על הקרח על אגם קפוא עצום ומרהיב.

אנחנו מתחילים לשמוע את המפל ומתקדמים לכיוונו, כשאנחנו סוף סוף מגיעים, השמש בדיוק נעלמת מאחורי ההר. המפל קטן יחסית, בצילומים מהקיץ הוא מרשים הרבה יותר, עוצמתי, עכשיו מדובר במעט מים המצליחים לפסל דרכם בין הקרחונים והשלג, כל הדרך אל הים הצפוני. עדיין נעים להסתכל עליו ולמרות שתמונות יפות כבר לא יצאו מכאן אנחנו מתעכבים מולו ונהנים מהשקט המלווה בפכפוך של המים.

כשאנחנו מסתובבים חזרה אנחנו נתקלים במראה לא שגרתי, על ההר ממש מול העמק לכיוון הים נמצא מגן דוד ענקי, עליו אורות שכנראה דולקים בלילה. נתקלנו במגן דויד דומה אך קטן יותר גם באחד הימים הראשונים, מעל סופרמרקט ב-Balstad. רק כשנחזור לארץ נגלה שזהו בכלל כוכב חג המולד אשר כל עיירה שמה ומאירה במקום גבוה על מנת לוודא שסנטה קלאוס ידע לאן להגיע.

ביום הזה אנחנו לא ממהרים, אין יעדים לכבוש, אין לאן לרוץ, צריך פשוט ליהנות. מזג האוויר השתפר, הרוח ירדה ואנחנו נחים על שולחן פיקניק שעל השביל בדרך חזרה, מול הנופים הזהובים של לופוטן. בחזור מתחילה השקיעה ואנחנו מתמקמים בנקודה שטל מצא הקרובה לגשר Reine. מספר דקות אחרינו מגיע צלם נוסף ומצלם ליד טל, אחריו ממשיכים להגיע עוד ועוד רכבים, עוד ועוד צלמים, כאילו נפתח להם עולם של אפשרויות כשהם גילו פתאום את נקודת הצילום הפוטנציאלית.

הצלם השני שהגיע צוחק עם טל שהוא ממש פתח טרנד חדש. השמש מאירה את ההרים באדום/כתום אך הרוח עדיין לא הפסיקה לגמרי וההשתקפות על הפיורד מטושטשת יותר מהרצוי. בעיני זה מקסים, בעיני טל קצת פחות.

הערב אנחנו מתכוננים למופע זוהר צפוני יוצא דופן, האפליקציות מראות דרגה של KP5. זהו מופע שלא ראינו בטיול ויש לנו הזדמנות להיות ברגע הנכון במקום הנכון. למרות ההתלהבות אנחנו למודי ניסיון וכבר יודעים שאי אפשר להסתמך תמיד על האפליקציות ולכן אנחנו נשארים במלון, ועוקבים.

האפליקציה הכי מדויקת נותנת לנו התראה של 45 דקות וזה מספיק זמן כדי להתארגן ולצאת במידת הצורך. כשהאוכל כמעט מוכן, נראה שגם הזוהר מתבשל לו ואנחנו מתכוננים ליציאה. אומנם עוד לא דרגה 5, אבל יש סימן להתחזקות. מגיעים להר השפיצי האהוב אבל כמעט ולא רואים אורות בשמיים. החשש הוא שהירח, שכבר עבר את החצי בגודלו, מפריע, אך מחקר קצר מראה שאין קשר ושאם הזוהר חזק אנחנו אמורים לראות אותו. הפעם נחכה ברכב שהאורות יתחזקו, אין למה לחכות בקור המייאש. מידי פעם הבזק אור מעורר תקווה אך כמעט דבר לא נתפס. טל יוצא ומצלם קצת ואנחנו עוברים לחפש נקודה אחרת, הר בצורת כובע קוסמים אשר מולו גשר עץ ממנו ניתן לצלם, עם קצת מזל הזוהר יצוץ מאחוריו.

לא עוברות דקות מספר ואל הגשר מתקרבת חבורה של צעירים וצעירות מצחקקים וקולניים, הם מנסים לצלם את הזוהר בשלל מצלמות קומפקטיות ומצלמות סלולר ולא מפסיקים לזוז ולהזיז את הגשר תוך כדי, מה שמקשה מעט על צילומים בחשיפה ארוכה. הזוהר מופיע ונעלם כל הזמן, חיוור מאוד ולעיתים זורח קצת יותר. מה שבטוח הוא שזה לא מופע נדיר כלל וכלל ובוודאי לא עוצמתי. מיואשים מהצעירים ההוללים אנחנו חוזרים אל ההר, אני כבר נשארת ברכב וטל יוצא לצלם, לא עוברות 10 דקות וחבורת הצעירים מגיעה אלינו גם לשם. היום הזה מלא באנשים שמגיעים לאן שאנחנו נמצאים, כבר אי אפשר למצוא פינה שקטה ואינטימית. בדרך חזרה לחדר נעשה עצירה קצרה בגשר ריינה, הזוהר בדיוק הסתדר בצורה מושלמת מאחורי ההר וזהו סיום נהדר ללילה הזה.

מחלון החדר מסתבר שאנחנו רואים בדיוק את אותו הר בצורת כובע שצילמנו קודם, לצידו פס זוהר שנדלק ונכבה לעיתים, בעוצמות שונות. לאורך כל הלילה אני מתעוררת מידי פעם וצופה בו, עדיין זוהר בשמיים, ממש כמו חלום.

26 בפברואר 2018 – אקורד סיום

6:00. לאחר שינה קצרה, אנחנו קמים לעוד זריחה, לא מוכנים לוותר על אף הזדמנות. נוסעים לצלם פרחי קרח באורות הדמדומים. הכל קפוא מתמיד מסביבנו והמים ישירות לפיורד Flakstad התמלאו בקרחונים, חלקם נשברים כעת וצפים בעדינות על פני המים. היום יום שני וזה מורגש בכביש, הרבה יותר מכוניות, אנשים נוסעים לעבודה ולבתי הספר, ואנחנו נוסעים לעוד יום קסום. יהיה קשה מאוד לחזור למציאות.

לפני שיוצאים לעוד סט צילומים קסום אחד, אני מתעקשת לצאת לבית הקפה Bringen Kaffebar אשר נמצא דקה נסיעה מאיתנו במרכז ריינה, מאלה שמומלצים ב-Trip advisor. אני מדוכדכת מכך שהטיול כה קרוב לקיצו. אנחנו כ"כ חוסכים כל המסע הזה בכל הנוגע לאוכל, ויום לפני שעוזבים את ריינה היפה ואת איי לופוטן המדהימים אנחנו מרשים לעצמנו פינוק בדמות קפה ועוגה. אני עם עוגת תפוחים וקפוצ'ינו, טל עם עוגת בוטנים/שוקולד ואספרסו, מצב הרוח משתפר ואני מוכנה שוב לצאת לדרך.

בניסיון לא מוצלח למצוא מקום מעניין לצלם את הזריחה מחר, לאחר סיור קצר ב-Å אנחנו חוזרים לצילומי שקיעה שוב לפיורד Flakstad, באותה נקודה ממש בה עצרנו בבוקר. מעניין לראות את ההבדלים בהתאם לתאורה ולגאות והשפל. השמש מאירה את ההרים מולנו באור כתמתם והם משתקפים על המים במעין גוון וורדרד עדין. מולנו שטים להם זוג ברבורים לבנים, חוצים בקלות מגדה אחת לשניה, לא מתרגשים מהקור.

אנחנו מתחילים לחזור, לא יכולים שלא לעצור בחוף Flakstad המרגש. עוד כמה צילומים מרהיבים ואנחנו חוזרים לחדר האהוב, מתארגנים לעוד לילה של חיפושים אחרי הזוהר הצפוני.

גם היום האפליקציות כולן מדברות על אירוע עוצמתי, אבל הפעם אנחנו סקפטיים. במקום להסתמך עליהן אנחנו יוצאים מידי פעם או מציצים מהחלון לראות אם כבר רואים את הזוהר.

בסביבות 22:00 אני מבחינה בפס בהיר בשמיים, טל בודק את האפליקציה ואכן יש פיק – צריך למהר כי הוא אוטוטו יעלם. אנחנו לובשים את מכנסי הפוך והמעילים מעל הפיג'מה ורצים החוצה להספיק לתפוס עוד קצת אור. תחנה ראשונה- חוזרים לגשר ריינה. אתמול טל צילם תמונה מעולה והוא רוצה לשפר אותה היום. כחצי שעה הזוהר מתחזק ונחלש מולנו, פעם פס דק פעם עבה, פעם אחד ופעם שניים. יש פעילות, אך בטח לא חריגה.

לאחר שטל מתרצה מהתמונות והזוהר נחלש ממש, אנחנו עוברים לנקודה הבאה שתכננו, בית אדום על גדות הפיורד, לרקע ההר השפיצי, לפני גשר Hamnoy. אנחנו מופתעים מעט למצוא שם עוד שני צלמים אך מצליחים להתמקם בקומפוזיציה הרצויה, עכשיו רק נותר לחכות לאורות הבוהקים. הפס חוזר, בוהק יותר ופחות, מידי פעם שולח פסים נוספים, מידי פעם מתרחב וסה"כ יוצאות תמונות מרשימות.

הצלמים לידינו מדברים על הזוהר של אתמול בלילה. מסתבר שב 1:00 השמיים נדלקו והזוהר רקד בשלל צבעים מעל הראש. אנחנו די מתבאסים כי חזרנו לחדר בחצות ואם רק היינו יותר סבלניים היינו רואים עוד מופע מטורף. מסתבר שהאפליקציות צדקו, למרות שהן
פספסו בכמה שעות.

בינתיים הפס נעלם, חבורה של צלמים מחליטה לנסוע יותר צפונה ועוזבת את האזור, חבריהם שהגיעו בינתיים דווקא נשארים וקצת מפריעים לנו בפריים. שוב האפליקציות מראות שיש למה לחכות ואנחנו מתפללים את "תפילת הזוהר" ומבקשים ממנו להגיע במהרה ובעוצמה. ואז זה קורה.

אי אפשר לתאר במילים, כפי שאי אפשר לתאר בתמונות, מוצלחות ככל שיהיו, את מה שראינו הערב. בסביבות 00:30 התחיל מופע שלא ראינו כמותו בשמיים. הזוהר מופיע בשלל צבעיו הירוקים, האדומים והוורודים, בעוצמתו הבלתי מתפשרת הוא שולח פסים מסולסלים ומצייר עיגולים ומשולשים בשמיים. הוא רוקד בתחילה מאחורינו, מעל הים, יוצר עוד ועוד צורות ומשנה אותן במהירות. אני רצה בהיסטריה להתבונן ומפצירה בטל שיבוא לצלם, הוא טוען שהזוהר יגיע גם לקומפוזיציה שהוא בחר בה כבר ובינתיים הוא פשוט נהנה מהמראות. דקות לאחר מכן מסתבר שהוא צדק והשמיים מתמלאים בזוהר מרקד גם מעל הבית האדום וההר השפיצי, קליק ועוד קליק ואי אפשר להפסיק לצלם מרוב יופי.

מעלינו מתקיים ריקוד מהיר במיוחד וישנה תחושה שעוד מעט הזוהר פשוט יאסוף אותנו אליו. צעקות ההתפעלות בשלל שפות נשמעות מכל עבר, מצלמות מתקתקות והמבטים מופנים לכל גרם שמיים. כל היופי שראינו עד עכשיו לא משתווה לכך ובלתי ניתן להאמין שזה אפשרי בכלל. כשמדברים על אקורד סיום, על מופע מנצח, על הדרן מהדהד, מדברים על הזוהר הצפוני במלוא הדרו, כזה שבא לומר שלום בצורה היפה ביותר, משאיר טעם של עוד והלם שתופעות כאלה קיימות בכלל בעולם.

27 בפברואר 2018 – אחורה פנה!

הבוקר וויתרנו על צילומי זריחה, לאחר שהלכנו לישון רק בסביבות 4:30 לפנות בוקר כשהזוהר עוד לא סיים את המופע שלו, אך אנחנו כבר היינו עייפים מידי ומודעים לכך שהיום יש לנו נסיעה ארוכה חזרה לצפון, לקראת הטיסה מחר. צ'ק אאוט ב 11:00 , מתקשים להיפרד אך חייבים, יוצאים לדרך.

הנסיעה אמורה לקחת 4.5 שעות אך אנחנו מתכוונים לבצע הרבה עיקופים ועצירות בדרך, ליהנות מהזמן שנשאר. רק בשעה 12:30 אנחנו יוצאים מריינה, אחרי שעצרנו לסט צילומים ב-Sakrisoy ובבקתה האדומה שטל צילם אתמול בלילה עם הזוהר. כצידה לדרך טל קונה סנדוויץ' סלמון בחנות הדגים המקומית, אשר מוכרת ב-Trip Advisor כמסעדה מספר אחת באזור. יותר מאוחר, כשהוא
יאכל אותו, הוא יטען שזהו הסנדוויץ' הטעים ביותר שהוא אכל בחיים, כאילו לא אכל סלמון מעושן בחייו – שווה 100 NOK.

השמש בשמיים ומעט עננים מקשטים אותם, מה שהופך את היום למושלם לנסיעה, הכל מואר, יפה ונעים לנו בכל עצירה. העצירה הראשונה תהיה באזור Valberg מחוץ לריינה על כביש 815. נסענו באזור כבר בעבר אבל לא באותו מסלול, וכעת, לאחר הכפור והשפל בשילוב עם השמש – הנוף פשוט מושלם. לאורך כל הכביש יש הרים ירוקים, פרחי קרח בוהקים, מים צלולים וסלעים מרשימים שיוצרים איים קטנים בים. בהחלט שווה את העיקוף מכביש E10 עליו נבלה את מרבית נסיעתנו היום.

משם נמשיך לאזור Gimbsoy. לא הספקנו להגיע אליו עד עכשיו כיוון שהוא היה קצת צפוני מידי אלינו אך קיבלנו המלצה והחלטנו לבדוק את המקום. בהחלט מדובר בפספוס בטיול, כל האזור יפהפה, מלא במשטחים פתוחים עם עשביה, שלג ואגמים קפואים. מסביב לחופים הרים מושלגים אשר בוהקים כעת באדום של השקיעה. השמיים נצבעים בוורוד ומשתקפים על המים והקרח הקפוא וזהו אחד הנופים היפים שראינו בטיול. אין ספק שצילומי הזוהר הצפוני שם יכולים להיות מרשימים במיוחד- בטיול הבא נדאג לבלות כאן לא מעט.

לא להאמין אבל כל הנסיעה עד עכשיו, עם העצירות, לקחה לנו 6 שעות. אנחנו עדיין במרחק של יותר מ 3 שעות נסיעה למלון והשמש כבר נעלמה באופק. אנחנו מבינים שצריך להגביר את הקצב אך לא מפסיקים לעצור לצלם מידי פעם על גשר או מול אגם.

אנחנו עוצרים לקפה בקניון ב-Svolvear, השעה 18:00 והקניון מת לחלוטין. הכל כבר בשלבי סגירה ואין לנו כלום לאכול, רק מקסימום לשתות. הם יודעים לחיות הנורווגים, יודעים מתי הגיע הזמן ללכת הביתה ולא לעבוד כל כך הרבה שעות.

עוד שעתיים וחצי לנסיעה ואנחנו משתדלים לא לעצור, פרט למידי פעם כשהזוהר בוהק במיוחד והדרך מאפשרת זאת. מכיוון שהכביש סלול עם שני נתיבים כאן אין הרבה מפרצונים שמאפשרים עצירה וכשכבר יש הם לא בנקודה שמאפשרת לצלם את הזוהר, לכן אנחנו משתדלים פשוט ליהנות ממנו תוך כדי נסיעה בלבד.

אנחנו עוברים ליד שדה התעופה ממנו נטוס מחר, 10 דקות לפני ההגעה למלון Evenes Fjord Hotel, תזכורת כואבת לכך שהטיול בעצם ממש כמעט הסתיים.

27 בפברואר 2018 – זהו

הנוף מול המלון מרהיב ומאפשר לנו מבט אחרון אל ההרים המושלגים והפיורד הקפוא. העננים חזרו לכסות את השמיים, הכל אפרורי מסביב וזה סימן שהגיע הזמן לחזור הביתה.

טיפים חשובים לטיול באיי לופוטן

הנה כמה טיפים מנסיוננו לכל מי שמתכנן טיול במדינת נורווגיה ובעיקר באיזור איי לופוטן

• הכבישים מאוד צרים ואין שוליים בחלק גדול מאזור הטיול, סעו בזהירות והיו סבלניים.
• ברוב המקומות אין מדרכות כך שעל הכביש הצר ישנם גם הולכי רגל.
• האוכל מאוד יקר, קחו זאת בחשבון. עדיף לרכוש מוצרים בסופר ולהכין ארוחות וסנדוויצ'ים בחדר.
• אם בכל זאת אתם בוחרים לאכול בחוץ בדקו את שעות הפעילות של המסעדות, הן נפתחות מאוחר ונסגרות מוקדם.
• סופרים, מסעדות ושאר החנויות לא פתוחים כלל ביום ראשון, יום שבת הוא יום קצר.
• אם ממש נתקעתם חנויות נוחיות בתחנות הדלק פתוחות.
• המים בברזים ראויים לשתייה וטעימים מאוד, אין למה לקנות בקבוקים.
• רוצים לצפות בזוהר הצפוני? סבלנות היא מילת המפתח. היו מוכנים ללילות ארוכים. לפעמים הוא יתן מופע ב 21:00, לעיתים רק ב-1:00 וכמובן שלא כל לילה.
• רוב המקומות בהם לנו לא סיפקו שמפו וקונדישינר, מומלץ להביא איתכם.
• הבאנו שקדים, אגוזים וממתקים למיניהם מהבית והם ליוו אותנו כל הנסיעה. אם בא לכם נשנושים אתם יכולים לחסוך הרבה אם תקנו מראש בארץ. במבה היא בכלל להיט בחו"ל.
• האפליקציות מאוד עזרו לנו, אך חשוב מאוד לקחת בחשבון שהן תחזיות וכמו כל חיזוי הן יכולות לטעות. אחד הדברים המרכזיים שגילינו הוא שאם האפליקציה אומרת שתהיה פעילות זוהר חזקה, יש סיכוי טוב שאכן תהיה כזו אך היא יכולה להגיע הרבה יותר מאוחר ממה שהיה צפוי.

האפליקציות בהן השתמשנו

חיזוי הזוהר הצפוני

• הכי מומלצת, מכילה מידע קונקרטי ולרוב מדויקת – Aurora Pro
• Norway Lights
• Northern Eye Aurora
• Aurora Forecast 3D

מזג אוויר

• Windy
• תחזית עננות – Clear outside
• בדיקת גאות ושפל- חשוב לצילומי פרחי קרח ושלג על סלעים. – Tides

טיפים ומידע על המלונות בהם שהינו

מלון Arctic Garden בעיירה Lodingen

החדר נמצא בתוך בית משפחה, בקומה העליונה. צריך לקחת בחשבון שיש הרבה מדרגות, אך החדר יחסית מרווח, המקלחת מפנקת עם
רצפה מחוממת והנוף נהדר. בחדר ישנו קומקום חשמלי, תה קפה וסוכר. בני המשפחה מטפלים באורחים במסירות, נחמדים מאוד ומשתדלים לעזור במה שאפשר.

את ארוחת הבוקר הזמנו בנפרד, לא דרך Booking.com מה שהוריד את העלויות בחצי. הארוחה הבסיסית הוגשה לנו במטבח המעוצב, בקיץ ניתן לאכול על המרפסת בחוץ. המלון מומלץ ללילה ראשון אך יש לקחת בחשבון נסיעה של שעה ורבע משדה התעופה Harstad/Narvik EVE, דבר שעלול להיות קשה אחרי יום טיסות ארוך.

הבקתות היקרות ביותר בהן לנו הן Hattvika Lodge בעיירה הקטנה Ballstad

הצילומים באתר משקפים את הסוויטות ולא את החדרים הבסיסיים ויש לקחת זאת בחשבון. החדר קטן מהצפוי אך מכיל מטבחון מצויד (כולל מקרר, קומקום חשמלי וכיריים), מקלחת נעימה, פינת אוכל, כורסאות ומיטה גדולה.

המיטה ממוקמת כך שניתן לעלות עליה רק מצלע אחת, מה שאומר שאם מי שישן בצד הפנימי צריך לקום באמצע הלילה, או רוצה ללכת לישון מאוחר יותר, עליו לטפס מעל הפרטנר.

בחורף אין קבלה והדרך היחידה להשיג את המארחים היא באמצעות הטלפון.

וגם הבקתה Sakrisoy Robuer

הבקתה הזוגית מחולקת לשלושה וחצי חללים המאפשרים הרבה מרחב אישי ושמירה על חימום יעיל יותר, וכן מרפסת דק מעל המים. המטבחון מאובזר (כולל מקרר, כיריים, תנור בישול וקומקום חשמלי. הכלים מעט מיושנים והסכינים לא חדים מספיק). אזור הסלון ופינת האוכל מרווחים ומקנים תחושה ביתית ונעימה, חדר השינה מופנה כלפי הנוף מול המים.

יש לקחת בחשבון קורות עץ נמוכות במעברים בין החדרים ובכל אזור המטבח- מה שדורש מאנשים גבוהים להתכופף (מעל 1.70 בערך יש סכנה של מכה בראש).

זהו אחד מהאתרים המצולמים ביותר באזור, אל תתפלאו אם מספר צלמים מכוונים את מצלמותיהם אל עבר הבקתה שלכם מהגשר הסמוך.

החדר המודרני ביותר בו התארחנו, מעוצב בטוב טעם הוא May's Apartments שב-Reine

המטבח מאובזר (מקרר, כיריים, קומקום חשמלי, כלים חדשים ורבים), כורסאות ישיבה מול הנוף, מיטה נוחה, מקלחת מפנקת עם רצפה מחוממת וטלוויזיה. חלון הסלון הוא גם דלת היציאה לדק, מאפשר צפייה בנוף מכל פינה, כולל מהמיטה.

מלון Evenes Fjordhotell

המלון נמצא רבע שעה משדה התעופה של איי לופוטן, Harstad/Narvik EVE. הנוף המשגע והחדרים חדשים. כל כך חדשים שהחדר שישנו בו לא היה מוכן לחלוטין, המטבחון לא עבד (הכיור לא מחובר, כנ"ל המקרר והכיריים ואין כלים כלל), הטלוויזיה עוד לא עובדת ואין ווילון/דלת מקלחון במקלחת. יש פוטנציאל אך הוא עוד לא ממומש. המיטה הזוגית היא העצם חיבור של שתי מיטות יחיד, לא נוחות במיוחד. ארוחת הבוקר מאוד בסיסית ומאכזבת אך אין הרבה ברירות אחרות.

צוות המלון נפלא – הגענו בלילה כשאין אף מסעדה פתוחה ואפשרו לנו להכנס לחדר האוכל ולהכין סנדוויצ'ים ללא עלות נוספת. טוב ללילה אחד לפני או אחרי הטיסה.

טיפים חשובים בנוגע לציוד בלופוטן

ציוד חובה!

בגדים תרמיים

חשוב לקנות ביגוד איכותי, אנחנו הבאנו שני זוגות מכנסיים כ"א ו 3-4 חולצות.

חולצות ומכנסי פליז

מעל הביגוד התרמי מומלץ מאוד לשים בגדי פליז, כ"א מאיתנו שם מכנס וחולצת פליז ואני הוספתי חולצת פליז נוספת.

מעיל פוך ומכנסי פוך

ניתן לרכוש או לשכור, לפי הצורך שלכם. חשוב שיהיה מדובר על פוך אמיתי ולא סינטטי. מעל אפשר להוסיף מעיל/מכנס נגד גשם ורוח, עדיף לפחות באיכות Fill Power 700 במידה וצפוי גשם.

כפפות תרמיות

כפפות תרמיות טובות. למי שמצלם מומלץ כפפות חצי עם כיסוי מתקפל לאצבעות. לא מצאנו טובות כאלה בארץ אך רכשנו זוג באמסטרדם (עור בכף היד לאחיזה בטוחה, בטנת פליז, שכבת צמר צפופה עבה וכיסוי). ניתן למצוא כאן כפפות של חברת Barts.

נעליים תרמיות

עדיפות למגפיים, אטימות למים חשובה יותר. הבאנו נעליים תרמיות, שלי היו עמידות יותר יחסית למים אך של טל ממש נספגו. מהתבוננות סביבנו הרבה מטיילים הגיעו עם מגפי גומי אטומים גבוהים עם שכבה תרמית פנימית – מה שמנע מהם את הקור הנוראי של רגליים ספוגות במי קרח. הומלץ לנו על מגפיים של Camminare עם בטנה תרמית נשלפת, על ידי מטיילים צלמים אחרים שפגשנו.

גרביים תרמיות

חשוב להקפיד על סוג טוב, אני הסתדרתי עם גרב אחת, טל העדיף שתיים. ניתן להזמין באינטרנט.

דוקרנים לנעליים

אנחנו הזמנו מאמזון דוקרנים מסוג Ice Trekkers אשר לבשנו על הנעליים ושמנעו מאיתנו להחליק על הקרח – חשוב מאוד! Diamond Traction/Grip.

מקלות הליכה

המקלות עוזרים להתייצב וכן לבדוק את השטח בו עומדים לדרוך. שכרנו זוג כיוון שאין לנו שימוש נוסף בהם בארץ.

שלוקר

כדי שיהיה לנו נוח לסחוב את המים לקחנו שלוקר עם רצועות גב של 3 ליטר. הפתרון טוב כל עוד הוא לא נחשף ליותר מידי קור, הצינור עלול לקפוא ומספר פעמים לא יכולנו לשתות עד שהפשרנו אותו ברכב.

שרפרפים מתקפלים

אחת הרכישות הטובות שביצענו, שרפרפים מתקפלים עם 3 רגליים, קלים ומאפשרים ישיבה נוחה לשעות צילום רבות על השלג. מאוד זולים (כ-50 ש"ח ליחידה בריקושט).

לא ציוד חובה אבל לנו הוא היה מאוד יעיל

תרמוס

הכנו תה ברוב הימים אך שתינו ממנו מעט מאוד, לשיקולכם.

שקיות חימום

בשבוע הראשון כלל לא השתמשנו, מזג האוויר היה מצוין וללא רוחות. בשבוע השני הכנסנו שקית או שתיים לכיסים וזה עוזר קצת להפשיר. השקיות עובדות כ 20 שעות, עדיף לפתוח אותן עוד לפני שממש קר לכם כי לוקח להן זמן להגיע לחום מקסימלי.

חנויות מהן רכשנו/שכרנו ציוד

השכרת ציוד

מחסן הציוד נובי ממוקם בהרצליה ופתוח רק בימי ראשון בין 17:00-21:00. לחנות הגענו כחודש לפני הטיול למדוד ולבחור מה ניקח ושריינו את הפריטים הרלוונטיים. איסוף הפריטים נערך ביום ראשון שלפני הטיול והתשלום הוא רק עבור הימים בהם טיילנו.

רכישת ציוד

החנות ממוקמת בחולון וניתן לקנות גם ישירות מהאתר. אנחנו נסענו וקיבלנו המלצות טובות ומחירים סבירים.

מידע כללי על איי לופוטן

• אוכלוסייה – 24,500 תושבים בשטח של כ-1227 קמ"ר.
• רוב הבתים באזור צבועים בלבן, צהוב או אדום. בעבר הצבע נקבע לפי המעמד כיוון שעלות יצירת הפיגמנט השפיעה על הבחירה. לבן הינו הצבע היקר ביותר ואדום הזול.
• דגי הקוד הם היצוא מרכזי של נורווגיה, הם נתלים לייבוש (הראשים במתקן אחד והגוף במתקן אחר) על מתקני עץ בכל שטח פנוי בפברואר/מרץ ומוכנים ליצוא ביוני/יולי.
• כביש E10 מתחיל בעיירה Lulea ומסתיים בעיירה Å שבקצה לופוטן. אורכו 850 ק"מ.
• בדצמבר וינואר השמש כלל לא עולה. ביוני יולי היא כלל לא שוקעת.

העלויות של הטיול שלנו: (סה"כ 13 יום)

• כרטיסי טיסה: 1050 יורו
• שכירת רכב: 530 יורו
• מלונות: 750 יורו
• אוכל ודלק: סה"כ כ-1,000 יורו
• ביגוד: תלוי מה יש לכם כבר. מה שישמש אתכם פעם אחת עדיף לשכור
• ציוד צילום: השמיים הם הגבול…

כתבה מדם ליבה: אלה קליין שמע. צילם בכישרון רב: טל שמע