נועה חוזרת לנורבגיה 2022- יום ו' – שבת בבוקר יום יפה

כמו בכל מקום אחר בעולם, גם השבת הנורבגית שונה מהותית מהשבת הישראלית. אבל ביום השישי לטיולנו בנורבגיה גילינו שיש דברים שנשארים דומים. למשל, שגם כאן לשבת יש קסם מיוחד ושגם פה יש ניסים שקורים רק ביום הקדוש הזה.

נס ראשון של שבת

הנס הראשון התחיל כבר בארוחת הבוקר. כשבאתי לצלם את השפע, גיליתי שיש תמונות שלוקח להן זמן רב מדי להישמר במצלמה.

החשד המיידי שלי היה שכרטיס הזיכרון של המצלמה התקלקל. ביקשתי עזרה מפקידת הקבלה במלון שלנו (Brakanes hotel), אבל היא טענה שאין לה ידע טכני. שאלתי אם יש מישהו שמבין בתחום והיא ענתה שיש איש מחשבים למלון, אבל שהוא בחופשת סוף שבוע.

הייתי בטוחה שהתמונות לסדרת הכתבות הזו אבודות, אבל יובל המדריך בא לעזרתי וסידר את הבעיה. רמי, אחד מחברי הקבוצה, נשם במיוחד לרווחה.

מסתבר שהוא אחד מהמתכנתים שמפתחים את כרטיס הזיכרון הזה, כך שהוא לקח את עצמו מראש את האחריות לבעיה. התחלתי את היום יותר רגועה, אבל לצערי כל התמונות של ארוחת הבוקר נמחקו.

חצי נס

מכאן נסענו במשך כשעה וחצי לפארק הלאומי Folgefonna שנמצא לגדות פיורד הרדנגר. מכיוון שמדובר בפארק שבו נמצא קרחון פולגפונה שהוא השלישי בגודלו בנורבגיה והדרומי ביותר, יש בו שפע של אפשרויות לטיולים כולל הליכה על קרחון וסקי.

ואתם יכולים להסיר דאגה מלבכם – זוהי הרמה הקרחונית הגדולה והבטוחה והקרח בו מגיע לעובי של 450 מטר. למשל, טיפוס על קרחון Bondhusbrean שנמצא בפארק נחשב לטוב בנורבגיה למי שמתעניין בטיפוס על קרחונים.

אני לא יודעת אם מדובר בנס נוסף של שבת או בהבנה מעמיקה של הקבוצה, אבל יובל בחר עבורנו את המסלול הקל ביותר שמתאים גם לכיסאות גלגלים ולעגלות תינוקות. אפילו מלכת נורבגיה עשתה את המסלול הזה כשחנכה את הפארק הלאומי ב-2005.

זהו טיול מעגלי של שעתיים עד לאגם Bondhusvatnet שנחשב ובצדק לאחד היפים בנורבגיה. הדרך הזו התחילה בכלל כדי להוריד קרח מהקרחון, אבל בנורבגיה כמו בנורבגיה גם המקום הזה הפך החל מהמאה ה-19 ליעד תיירותי פופולרי.

ואם אתם בעניין, אפשר לשדרג את המסלול בקלות ולהפוך אותו למאתגר יותר. רק הליכה נוספת של שעה למפל הקרוב עם קצת בולדרים בדרך ואתם מסודרים.

שקר לבן ולב חם

בדרך חזרה שאלתי את יובל איפה קונים היום אוכל לצהרים. לא ראיתי שום סופרמרקטים באזור שהוא כפרי לחלוטין והתחלתי כבר לחוש רעב. הוא הרגיע אותי ואמר לי לא לדאוג. הוא הבטיח שנעצור בהמשך ונקנה אוכל ליומיים כי מחר ראשון והכל יהיה סגור.

לא פקפקתי לרגע, אבל להפתעתי במקום לסופרמרקט הוא לקח אותנו לאסם בשם Olaløo. מסתבר שבטיול הקודם שלו כאן לפני חודשיים כמדריך מתלמד ירד גשם שוטף. המדריך הראשי רמי רצה להכין מרק ליד האגם, אבל בגלל מזג האוויר ויתר על הרעיון.

בכפר שלמרגלות האגם הוא גילה מסעדה, דפק על הדלת וביקש בחוצפה ישראלית טיפוסית מבעלת המקום אינגר-ליסה להשתמש במטבח. היא הסכימה ומאז יש לה נקודה חמה בלב לישראלים.

האמת היא שהמקום הוא הרבה יותר מהכנסת אורחים מצוינת ואוכל משובח (מרק ירקות, לחם תוצרת בית ועוגת תפוחים עם קינמון וקצפת), אלא נורבגיה בזעיר אנפין ושילוב של פרנסה קשה, חיים ביישוב מבודד, קורונה ואפילו אהבה.

הסיפור של Olaløo

משמעות השם Olaløo בנורבגית היא "האסם של Ola" ונקרא כך ע"ש הסבא-רבא של אינגר-ליסה. הוא בנה את המקום בשנת 1821 כמקובל בשני מפלסים: בקומה התחתונה (שבהם נמצאים היום השירותים) שוכנו הכבשים והפרות ובקומה העליונה (שכיום היא המסעדה) האנשים.

החיים במקום היו קשים ומבודדים. אינגר-ליסה סיפרה שעד גיל 13 היא בכלל לא הכירה ילדים שלא מהכפר שלה, זאת לאור העובדה שהכפר הקרוב ביותר היא במרחק 4 שעות נסיעה.

כשלוקחים בחשבון את מזג האוויר, את מספר האנשים בכפר (פחות מ-1000 איש) ואת קצב הילודה הנורבגי, מדובר בילדות הכי רחוקה ממה שאנחנו מכירים.

בתיכון אינגר-ליסה למדה בבית הספר האזורי שנמצא במרחק חצי שעה נסיעה, אבל בהזדמנות הראשונה פרשה כנפיים לעיר הגדולה. היא עבדה במשך שנים בברגן וחזרה הביתה רק כשקיבלה בירושה את האסם.

החברים שלה הרימו גבה לנוכח הבחירה שלה, טענו שאין פה אפילו בית ספר ראוי לבן שלה ובעיקר – שהיא לא תמצא זוגיות במקום כה שכוח אל. אינגר-ליסה לא הקשיבה והחלה בשיפוץ האסם תוך שמירה על המאפיינים הישנים. וכמובן שכמו באגדות היא התחתנה עם השיפוצניק…

המסעדה צוברת שם

אינגר-ליסה הפכה את האסם שלה למקום לאירועים ולא התלבטה לגבי השם. מסתבר ש- Ola היה לא רק השם של הסבא-רבא שלה, אלא גם השם של סבא שלה ושל אבא שלה. יצירתיות זה כנראה לא הצד החזק פה…

אבל אז הגיע הקורונה ולפי החוק הנורבגי רק לקיוסקים הותר לפתוח את שעריהם לציבור. אולם האירועים של אינגר-ליסה הפך לקיוסק, אבל עם סיום הקורונה שינה את פניו למסעדה של אוכל נורבגי מסורתי.

אבל מטבע הדברים והמיקום הגאוגרפי המרוחק, אף אחד לא שמע על המקום והעסקים היו בקרשים תרתי משמע.

וכמו משום מקום הגיע למקום בלוגר נורבגי שיש לו כמה מאות אלפים של עוקבים. הוא כתב על המקום והשאר היסטוריה, כך שצריך להזמין זמן רב מראש כדי לאכול פה.

למזלי אינגר-ליסה מבינה את המדיה החברתית (עוד נס בעיני) וכשסיפרתי לה על האתר שלי (רק עשרות אלפי גולשים בחודש) היא התלהבה. היא אפילו יצאה מגדרה הנורבגי והסכימה לחלוק איתי את המתכון שלה ללחם המקומי. רק שימו לב למידות הנורבגיות שהן קצת שונות מהמוכר לנו.

עוד נס של שבת

מהמסעדה יצאנו שבעים ומרוצים, אבל מסתבר שזו הייתה רק ההתחלה. מכאן נסענו במשך כשעה (מתוכם כחצי שעה במעבורת) ל-Norheimsund שנמצא בגדה הנגדית של הפיורד, שם יצאנו לטיול רגלי לאורך 2.5 ק"מ לעבר מפל Steinsdalsfossen

יובל המדריך הבטיח הפתעה בקצה, אבל אנחנו הלכנו בנחת. עצרנו להסתכל על הנוף, על אגם Movatnet ועל עצי התפוחים שגדלים בחצרות הבתים.

כשהגענו למפל גילינו למה הוא המפל השישי בנורבגיה מבחינת מספר מבקרים. 300,000 איש מגיעים לכאן כל שנה ובניגוד לביטוי הידוע – הם בהחלט הולכים ברגל.

אמנם גובה המפל הוא 46 מטר ורוב המים יורדים מגובה של 20 מטר, אבל פשוט לא נרטבים כאן ואפשר להיכנס מאחורי המפל בלי חשש. ולחשוב שמדובר במפל יחסית חדש שנוצר בשנת 1699 כשנהר Fosselva מצא לעצמו נתיב חדש

הנס האחרון

מכאן הנסיעה למלון שלנו ב-Ulvik הייתה קצרה (כשעה בלבד), אבל  פה חיכתה לי ההפתעה הגדולה מכולן – פרחי הורטנזיה בשלל צבעים. אני זוכרת אותם עוד מהאיים האזוריים וחשבתי שהם לא גדלים באזורים קרים, אבל טעיתי.

מסתבר שההורטנזיה שפורחת בתקופת האביב והקיץ אוהבת לא רק שמש אלא גם הרבה מים, מה שיש בשפע בנורבגיה. גם כאן צבע הפריחה תלוי ברמת החומציות של הקרקע ובכמות הברזל בה, מה שמבטיח פרחים במגוון שנע בין כחול בהיר לסגול כהה.

כמוסיפים לכך את הנוף של הפיורד, אוכל משובח שמבוסס על חומרי גלם מקומיים והרבה ניסים של שבת התוצאה מושלמת. שבת שלום נורבגיה.

סדרת הכתבות כולה:

• היום הראשון בסימן ניסים גלויים
• יום ב- מים בששון
• יום ג – להפוך את הלימונדה ללימון
• יום ד- הראש היהודי ממציא לנו פטנטים גם בנורבגיה
• יום ה – האור בקצה המנהרה
• ⇐ יום ו – שבת בבוקר יום יפה
• יום ז- להרגיש כמו מלכה
• יום ח – מי הזיז את הגבינה (החומה) שלי?
• יום ט – מרקטינג סטייל נורבגיה