לטייל בנורבגיה בקו ישר – מישהו כבר עשה את זה!

באופן מפתיע קשה ללכת מרחק משמעותי בקו ישר. הנוף זרוע מכשולים טבעיים ויש גם אתגרים לא מעטים מעשה ידי אדם. מתברר שהתעלמות מנהרות, גדרות, הרים, ביצות וכו' היא עניין בעייתי, כך שאם מנסים לא לעקוף אותם זה קצת קשה. וזה בלשון המעטה.

ולמה אנחנו מספרים לכם את כל זה?

כי נתקלנו לאחרונה בסדרת הסרטונים של 'GeoWizard' של טום דייויס, שבהם הוא מנסה לחצות מדינה שלמה בקו ישר ולהוכיח שזה אפשרי. לא רק לעולם ולקהל הצופים (כמיליון איש ביוטיוב, מספר שכמובן גדל כל יום), אלא בעיקר לעצמו…

הניסיון האחרון שלו הוא נורבגיה, שמפצה על היותה צרה וארוכה (מה שמאפשר לכאורה לחצות אותה בקו ישר) בפיורדים מרהיבים ובנופים עוצרי נשימה וכן, גם בהרים גבוהים במיוחד שנחשבים לידועים לשמצה גם בקרב מטפסי ההרים הקשוחים ביותר.

כפי שדייויס מראה בסרטונים שלו, גם כאן וגם בניסיונותיו לחצות את ויילס ב-2019, דווקא האילוצים הם אלו שהופכים את המסע למרתק ולמעניין במיוחד. למשל, בויילס הוא נכשל כי הוא לא הצליח לסיים את הקו הישר במכה אחת.

אם אתם אוהבים לראות אנשים שעושים דברים מטורפים, אבל לא מתפשרים על החוויה הנופית בדרך – אנחנו ממליצים לעקוב אחר הסרטונים שלו. לטענתו לאחר מחקר ממושך הוא מצא מסלול בצפון נורבגיה שמאפשר זאת בלי (תרתי משמע) למצוא את מותו. אנחנו כמובן לא יכולנו להישאר אדישים…

המקטע הראשון של הטיול של טום דייוויס

בסרטון הראשון שפורסם ביוטיוב ב-22.11.2020 הוא צועד בנורבגיה לאורך 27 ק"מ. כאן אין לו חקלאים, משוכות וגדרות כמו בויילס, אלא אגמים עצומים, הרים אימתניים, יערות מיסטיים וביצות רטובות. התוצאה מרגשת ומורטת עצבים בעת ובעונה אחת.

הוא לא רק הולך קילומטרים בקו ישר, אלא כמו בווילס לעיתים נאלץ לשחות אותם, לגלוש במורד על האחוריים, לחצות אותם בקיאק (שחיכה עבורו בנקודת המוצא צפונית לטרונדהיים על גבול שוודיה) או להיכנס למו"מ עם בעלי השטח לצורך הליכה במקום.

וכמובן שהוא שמר על כללי בטיחות. למשל, במידה והוא לא הגיע בזמן ליעד שנקבע מראש חבריו הזעיקו את שירותי החירום. כמו כן, הוא התעדכן באופן שוטף בתחזית מזג האוויר (שכידוע בנורבגיה יכול להשתנות במהירות), הזמין מראש בטרונדהיים מלון עם אפשרות לצ'ק אין מאוחר וצ'ק אאוט מוקדם ושכר רכב.

אך תוכניות לחוד ומציאות לחוד

גם התוכניות הכי מדויקות הן לא תעודת ביטוח. הוא אמנם עלה על רכבת בטרונדהיים כמתוכנן, אבל ירד בתחנה הלא-נכונה. לא ההתחלה הכי טובה למי שניווט אמור להיות הצד החזק שלו…

גם בסוכנות להשכרת הרכב הוא גילה להפתעתו ששעת האיסוף היא צהריים ולא בוקר, מה שעיכב אותו בעוד כמה שעות. גם התקלות קלה עם רוכב אופניים (ככה זה בנורבגיה, יש שם שבילי אופניים) לא עזרה לו מבחינת הלו"ז והוא הגיע לנקודת המוצא בחושך, אבל מכאן הכל הלך כשורה. כמעט.

בהגעה לנקודת המוצא הוא גילה שהכביש חסום. ולא, זה לא הופיע במכשיר הניווט הלוויני שהוא הצטייד בו מראש (אולי היה כדאי לו לרכוש כאן מצפן נורמלי וזהו?). ובנורבגיה כמו בנורבגיה, היה גם אגם באמצע והוא היה צריך לעשות עיקוף (בדרך פרטית, אבל אל תגלו) שלקח זמן יקר, מה שהצריך אותו לחכות לבוקר כדי לוודא שהוא הגיע למקום הנכון. ולא, בשעה שהוא היה שם המעבורות כבר לא פעלו.

הפחד מהלא-ידוע הוא רק ההתחלה…

אבל תמיד יש עוד ממה לחשוש, למשל שההרים הרבה יותר תלולים מהחישובים שלו. אם החישובים שלו נכונים הכל יהיה בסדר, אבל אם הם יותר תלולים – זה יהיה מסוכן והוא כנראה ייפול אל מותו או יעקוף אותם (וזה רק אם אין ברירה). ובנורבגיה כידוע שומרים על הטבע וגדרות בטיחות פשוט לא קיימות.

המציאות כמובן הייתה שונה. במקום ההרים שהוא חשש מהם הוא הגיע לאגם, אבל גילה שהוא יבש ושחלקו המזרחי בכלל מנותק ע"י קרקע משאר האגם והפך חצי אי, מה שהופך את התוכנית המקורית לבלתי אפשרית לביצוע/יישום. ככה זה שעושים תוכניות בחורף, אבל מבצעים את הטיול בשיא הקיץ.

אמנם תמיד אפשר לחצות את האגם שהפך ליבשה ברגל, אבל מה עושים עם הקיאק ששוקל 30 ק"ג? סוחבים אותו על הגב 10 ק"מ ומגלים בסוף שהדרך לנקודת המוצא חסומה. מסתבר שעד עכשיו זה היה רק הקדימון ושההרפתקה רק מתחילה.

משימה בלתי אפשרית?

אחרי הליכה קצרה על הקרח (באוגוסט!!) והליכה שהפתיע גם אותו בקו ישר הקשיים לא איחרו להגיע. למשל, ירידות חלקלקות במורד גבעות. הוא מהר מאוד הבין שלמרות שנורבגיה צרה וארוכה (כן, כבר אמרנו את זה) המשימה קשה משחשב ושהליכה בקו ישר היא כמעט בלתי-אפשרית.

אמנם החשש שהוא ימות בנפילה מצוק התחלף במהרה בהבנה שהוא יכול בקלות לשבור רגל, שההרים רחבים מדי מכדי לעקוף אותם ועדיין להישאר במסלול ובעיקר – שעליו לחשב את צעדיו בקפידה ובתבונה ושלא היה מזיק להתאמן קצת בטיפוס הרים לפני הטיסה…

הוא גם גילה שלעיתים אין צורך בקיאק כי בקלות היה אפשר לשחות באגם הרדוד ולא לפדל בו. בנוסף, סחיבת הקיאק מהאגם התגלה כבעייתית הודות לסלעים שיכלו לפגוע גם בו וגם באלו שסחבו אותו. לא פלא שבאגם הבא הוא כבר סחב איתו את הקיאק ולא פידל באמצעותו לגדה הנגדית. באגם השלישי הוא כבר פידל 5 מייל וכמעט טבע כי הקיאק התמלא במים, מה שאומר שהכל תלוי בנקודת המבט…

לאט לאט הוא מתחיל גם ליהנות. למשל, להריח את העצים, הצמחים, עשבי התיבול, הפרחים והפטריות שנמצאים שם בשפע, לנצל את שעות היום הארוכות ולראות את חצי הכוס המלאה. כי בינינו – אחרי שנתקעים עד הברכיים בבוץ, בביצות ובשלוליות בצפון נורבגיה והורסים את הנעליים החדשות, הכל נראה באמת פשוט ומגלים שהפחד (בעיקר מהלא נודע) הוא בראש בלבד!

שאלות ותשובות