נועה חוזרת לנורבגיה 2022 – יום א' בסימן ניסים גלויים

בתור מישהי שהייתה ב"שומר הצעיר", אי אפשר לחשוד בי שאני דתייה אבל אפילו אפיקורסית כמוני יודעת דבר אחד או שניים. למשל, שבראש חודש אלול נפתחים שערי שמיים. זה בדיוק מה שקרה בטיול אוהבי הלכת לנורבגיה שהצטרפתי אליו שיצא לדרך בדיוק ביום הזה.

אמנם את הניסים האמיתיים אפגוש רק בנורבגיה (הוכחה בתמונה), אבל כמו בכל נס זה התחיל עוד לפני הטיסה עם כמה סימנים מקדימים.

למשל, בחנות הטיולים הקרובה לביתי הנעליים שהתעניינתי בהם היו בהנחה של 50%. המוכר טען שאף אחד לא רצה לקנות אותם כי הן מכוערות, אבל ידעתי מניסיון שנורבגיה מספיק יפה גם בלעדיהם. קניתי.

גם המונית שהזמנתי הגיעה בדיוק כמו שרציתי עם נהגת ולא נהג. זה אולי יישמע לכם קטנוני, אבל נסיעה מהפריפריה במונית בלילה (כי אין רכבות לילה לנתב"ג עד להודעה חדשה) עם גבר זר מפחידה בעיני לא פחות מטיול אתגרי בנורבגיה.

גם הצ'ק אין הממוחשב עבר בשלום. אמנם לופטהנזה אמרה שאפשר לעשות זאת רק 24 שעות לפני הטיסה, אבל הצלחתי להחליף למקום האהוב עלי (מעבר כמובן) כבר 36 שעות מראש ולהגיע לטיסה בראש שקט.

אפילו הבידוק בנתב"ג עבר חלק. אמנם אלו שטסו בקיץ דיווחו על תורים של שעות בתוך הטרמינל ומחוצה לו, אבל הטיול שלנו יצא ב-29.8 כך שידעתי שהתורים צפויים להיות קצרים יותר. אמנם היו רק 3 בודקים ביטחוניים לכל הטיסה, אבל תוך שעה וחצי כבר הייתי בשער העלייה למטוס.

והכי חשוב – אף אחד לא שאל אותי שאלות מעצבנות כמו "ארזת לבד?", "נתנו לך משהו להעביר?" וכאלה. כנראה שלמיעוט העובדים בענף התיירות כתוצאה מהקורונה יש גם תוצאות חיוביות…

קשה באימונים קל בקרב

אבל לפחדנית כמוני זה לא עזר כי כשנרשמתי לטיול חששתי כמעט מהכל. אמנם הייתי בעבר בנורבגיה אבל הפעם לחרדות הרגילות שלי נוספו כמה חדשות.

למשל: שיהיה לי קשה מבחינה גופנית כי מדובר בטיול לאוהבי לכת (רמה אחת פחות קשה ממיטיבי לכת) אז החלטתי שאני לא לוקחת סיכון ומתאמנת.

כל יום אחרי העבודה נעלתי את הנעליים החדשות, שמתי תרמיל על הגב ויצאתי להליכה של כמה קילומטרים. בחום של 30 מעלות בצל (בכל זאת אוגוסט) אני חושבת שאפשר לגייס אותי שוב לצבא.

בעיקר פחדתי להתאכזב. אמנם ידעתי שמי שנרשם לטיול אתגרי הוא כנראה מהזן האהוב עלי (מטורפים כמוני שאוהבים ללכת ברגל לכל מקום), אבל בפעם הקודמת שלי בנורבגיה התאהבתי עד מעל הראש וחששתי שהאהבה תתפוגג.

אני לא אגלה לכם מה קרה לי בטיול הזה (בשביל זה תצטרכו לקרוא עד הסוף), אני רק אומרת
שהיו כמה הפתעות. אל תדאגו – הכנתי את עצמי לכל תרחיש וארזתי כמעט את כל הבית.

הוא אמנם לא נכנס במזוודה שהייתה לי ונאלצתי לקנות חדשה, אבל גם פה זכיתי להנחה כי היא הייתה מכוערת (ירוק זית עכור) אבל כבר למדתי למצוא את היופי בכיעור. ומצד שני, ככה אזהה אותה תוך שניות על המסוע בשדה התעופה.

ואם אתם שואלים את עצמכם למה חזרתי לנורבגיה לאור כל הנ"ל, התשובה פשוטה. בפעם הקודמת פחות התמקדתי בדרום נורבגיה ושמחתי על ההזדמנות להכיר את האיזור הזה מקרוב.

אולי דרך הרגליים זה קצת קרוב מדי, אבל אני מאמינה שזו הדרך הטובה ביותר. העובדה שהטיסות הפעם היו סדירות ושל חברת לופטהנזה שכנעו אותי סופית.

ההפתעות ממשיכות

ההמראה אמנם התעכבה בחצי שעה אבל הגענו לחניית הביניים בפרנקפורט באיחור של 10 דקות בלבד. הקברניט הגרמני התנצל עמוקות. בטיסת ההמשך לנורבגיה כבר הייתה לנו טייסת והגענו בול בזמן.

גם הילדים שבכו בשער העלייה למטוס נרגעו במפתיע ולא צייצו במשך כל הטיסה. אני לא יודעת מה ההורים שלהם נתנו להם להרגעה, אני רק מקווה בשביל כולם שזה היה חוקי.

למרות שישבתי במעבר, שכניי למושב לא קמו לשירותים אף לא פעם אחת. אם זה לא נס, אני כבר באמת לא יודעת ניסים מהם, אבל הכי חשוב – האוכל היה סבבה לגמרי. מראש הזמנתי אוכל צמחוני, כך שקיבלתי כריך טבעוני (בלופטהנזה גם צמחוני כנראה נחשב טבעוני) עם עגבנייה, מלפפון וחסה.

היה גם ממרח שלא זיהיתי, אבל יחסית לארוחת בוקר זה היה טעים ומשביע. אולי הייתי רגועה כי ישבתי על הכנף, המקום הכי בטוח במטוס לפי סדרת הטלוויזיה האהובה עלי (תעופה בחקירה כמובן) אבל תנו לי להאמין שהמסע שלי מלווה על ידי קסמים וניסים גלויים של צדיקי נורבגיה שמחכים שאשתטח על קברם.

אוסלו – היר ווי קאם!

עם הנחיתה באוסלו נסענו ישר לפארק ויגלנד (45 דקות נסיעה). בפעם הקודמת שהייתי כאן ירד גשם נורבגי קייצי (בישראלית מבול) אבל הפעם השמש האירה לנו פנים והאוויר צנן לו ב-19 מעלות צלסיוס בלבד.

במלון (Scandic Solli Oslo אם אתם לוחצים) שנמצא כ-5 דקות נסיעה מהפארק רכשתי בקבוקי מים מטלמרק לימים הקרובים. למיטב ידיעתי מדובר במים איכותיים במיוחד, כך שהייתי רגועה לפחות בהתחלה.

אחר כך כבר מילאתי את הבקבוקים במים מהברז (המים בנורבגיה טובים לשתייה בכל מקום!) אבל אין כמו רושם ראשוני.

הכי הכי חשוב – בארוחת הערב קיבלתי את המאכל המועדף עלי בכל העולם. אבוקדו!!! אמנם לא תוצרת ישראל ובטח לא תוצרת נורבגיה, אבל בתור מושבניקית שאבא שלה גידל אבוקדו מכל הסוגים התרגלתי לאכול אבוקדו 3 פעמים ביום. תגידו מה שאתם רוצים, אבל זה טעים.

אחרי ארוחת הערב ומקלחת טובה יצאנו לטיול רגלי באוסלו שנמשך כשעה. ארמון המלך כולל החלפת משמרות (כרטיסים פה), בית האופרה (כרטיסים), בניין העירייה (כרטיסים) ורחוב הקניות קארל יוהנס גייט.

היה יום מושלם שרק היה הקדמה למה שצפוי לי בהמשך. רק אומרת שמזמן לא ישנתי כ"כ טוב ולא רק בגלל המיטה המפנקת שחיכתה לי במלון.

סדרת הכתבות כולה:

• ⇐ יום א' בסימן ניסים גלויים
• יום ב- מים בששון
• יום ג – להפוך את הלימונדה ללימון
• יום ד –הראש היהודי ממציא לנו פטנטים גם בנורבגיה
• יום ה-האור בקצה המנהרה
• יום ו- שבת בבוקר יום יפה
• יום ז – להרגיש כמו מלכה
• יום ח – מי הזיז את הגבינה (החומה) שלי?
• יום ט – מרקטינג סטייל נורבגיה