נועה חוזרת לנורבגיה 2022- יום ה – האור בקצה המנהרה

לרוב אחרי 5 ימי טיול, מגיעה אצלי נקודת השבירה. למשל, בטיול הקודם שלי בנורבגיה פספסתי את שוק הדגים בברגן כי יצאתי לקנות מטען למצלמה. פחדתי שמצפה לי גורל דומה גם היום, אבל למזלי התבדיתי כי היום גיליתי את האור. אמנם בקצה של מנהרה, אבל עדיין אור.

הקדמה – החושך שלפני

הבעיה היא שכדי למצוא את האור הגנוז הייתי צריכה להיות בחושך ולפתור כמה בעיות. למשל, לגלות שהאתגר האמיתי בנורבגיה (גם בטיול שלא מוגדר כאתגרי) הוא למצוא שירותים. בנורבגיה הנסיעות ארוכות, הכבישים צרים ואין מקומות בשוליים לעצור.

בטיול הקודם שתיתי במשורה כדי שלא להזדקק לשירותים באוטובוס (שהוגדרו כשירותים לשעת חירום) או לשלם הון על שימוש בשירותים שלצידי הדרכים. אמנם אפשר לשכור קרוואן ולפתור את הבעיה, אבל גם הפעם הייתי בטיול מאורגן.

אמנם עמד לרשותנו אוטובוס עם שירותים כימיים, אבל לא בכל מקום היה אפשר לרוקן אותם ולכן הם היו מחוץ לתחום. גם כאן המזל שיחק לטובתי הודות למגדר של הנהגת. היא הבינה את הבעיה ובכל פעם שביקשנו לעצור היא נענתה בשמחה. במקרים אחרים היא פשוט אמרה מה המרחק להפסקת השירותים הבאה או הפנתה אותנו לשלט המתאים:

עצמאיים בשטח

בשאר הפעמים ניצלנו את העובדה שהיינו כמעט יחידים בשטח. למשל, את הטיול הראשון היום עשינו מסביב לאגם Bongsatjørna שנמצא במרחק שעה וחצי נסיעה מהמלון. (מתוכם 40 דקות הפלגה במעבורת שכללה תאי שירותים לשימוש הנוסעים).

ואם אתם מעוניינים ללכת בעקבותינו תרתי משמע אין קל מזה – השביל מסביב לאגם משתרע על 2 ק"מ, נמשך כחצי שעה וכולל הרבה ספסלים ואזורי פיקניק. במונחים נורבגים מדובר ברמת קושי קלה כי יש בו עלייה של כ-50 מטר בלבד. השביל אפילו מואר בלילה ומתאים לכיסאות גלגלים.

משם ציפתה לנו נסיעה קצת יותר ארוכה. שעה וחצי נסיעה רצופה אל הפיורדים עם הרבה מנהרות בדרך עד Fjæra, כפר ששוכן בקצהו של Åkrafjorden. בשל מיקומו בלב הפיורד, Fjæra היה בעבר מקום פעיל עם בית ספר, רציף מעבורת, חנות, תחנת דלק וסניף דואר. כיום אין במקום אף אחד מהמאפיינים הללו ויש בו רק קומץ של תושבי קבע.

הדרך שבה הלכנו היא דרך הדואר הישנה שמקורה במאה ה-18 ואורכה כ-2 ק"מ (כולל מנהרה כמובן). הדרך שימשה כדרך הראשית עד שנת 1992 (אז נבנתה מנהרה במקומה) ושופצה ב-2009. וטיפ ממני – אם אתם פה וטיול רגלי נינוח הוא לא אתגר עבורכם,  נסו את ויה פארטה המקומי שנחשב לאחד הקשים בנורבגיה.

האתגר הוא לא רק טיפוס על הצוקים שמעל הכפר שגובהם כ-1000 מטר במשך כ-8 שעות, אלא כנראה העובדה שתצטרכו לשכור את שירותיו של מדריך. אם תעלו בלי מדריך ותצטרכו חילוץ (מה שצפוי שיקרה אם תטפסו בלי מדריך) תקנסו ב-5000 קרונות נורבגיות. לא תמיד כדאי להיות עצמאיים בשטח.

המנהרה והאור בקצה

אחרי שסיימנו את הטיול ואכלנו צהרים יצאנו שוב לדרכנו שהייתה רצופה כרגיל במנהרות. בהתחלה חשבתי שנפלנו במקרה על אזור הנדסי במיוחד, אבל כרגיל טעיתי. נורבגיה היא אלופת העולם במנהרות ויש בה כ-900 מנהרות כולל כ-33 מנהרות תת-מימיות. וכמובן שנורבגיה שברה כמה שיאים:

• המנהרה הארוכה בעולם – 24.5 ק"מ מחברת בין Lærdal שלגדות סוגנהפיורד ל-Aurland שלגדות פיורד ארלנדס.
• המנהרה התת-ימית הארוכה והעמוקה ביותר בעולם – 14.5 ק"מ בין סטוונגר לריפליקה (בחלקה נסענו אתמול בדרכנו לצוק המטיף).
• המנהרה הראשונה בעולם לאוניות שצפויה להיפתח ב-2026 בפיורד נורד.

וזה כמובן לא ההפתעה היחידה שציפתה לנו בדרך. התחנה הבאה שלנו הייתה Espenes – נקודה לגדות פיורד הרדנגר כחלק ממנתיבי התיירות הלאומיים של נורבגיה. גם כאן היה לנו מזל. המקום נחנך 3 ימים לפני ביקורנו במקום לאחר עיכובים כתוצאה מהקורונה (שבין השאר הכפילו את מחיר הבנייה), כך שהרגשנו חלוצים.

אני עוד לא החלטתי מה הצורה של המבנה מסמלת (לי היא מזכירה חרטום של אוניה, אבל כנראה שזה רק אני…) אבל לשמחתי לא הייתי צריכה להתלבט הרבה כי יש פה נקודות פיקניק, חנייה בשפע וגם תאי שירותים. הנורבגים חשבו על הכל.

נקודות אור לאורך הדרך

האור האמיתי מבחינתי במקום הייתה הבוטקה לצד הכביש שבה נמכרים מיצים ופירות. אין במקום מוכרים והתשלום נעשה באפליקציית תשלומים או במזומן ומבוסס על אמון. אני לא יודעת אם אצלנו זה היה עובד, אבל תנו לי להיות אופטימית.

משם נסענו עוד כחצי שעה והגענו לעוד נקודת אור היום – Hardanger Bridge. זהו הגשר התלוי הארוך בנורבגיה שמשתרע על פני 1380 מטר. יש בגשר שני נתיבי מכוניות לכל כיוון, נתיב להולכי רגל ונתיב לרוכבי אופניים.

הנורבגים מתגאים שלקח רק 4 שנים לבנות אותו, אבל אני מתגאה בעובדה שעברתי אותו בשלום בלי לצרוח אפילו פעם אחת. יחסית למישהי כמוני עם פחד גבהים ששרדה בקושי את דרך הטרולים מדובר בהישג מרשים…

והנקודה הכי אופטימית של היום חיכתה לי כמובן בסוף היום. עוד כשהיינו באוסלו ביום הראשון לטיול טענתי שכל פיורד מתוק יותר בנקודת המוצא שלו, אבל יובל המדריך הטיל ספק. למרות זאת הוא הבטיח בהזדמנות הראשונה שתהיה לו לבדוק את הנושא ובמילים אחרות- לטעום את הפיורד. כשהוא יצא מהמים רועד כולו הוא הצליח לסנן מבעד לשיניו הנוקשות 3 מילים: "מלוח זה לא".

אני לא יודעת אם זה בגלל שנרפאתי מפחד הגבהים שלי, ההתערבות המוצלחת מול יובל או העובדה שגיליתי את האור, אבל גם במלון Brakanes hotel ב-Ulvik ישנתי מצוין. כנראה שנורבגיה מתחילה להשפיע עלי לטובה. ונ.ב. אם אתם עדיין שואלים את עצמכם אם פיורד יותר מלוח או יותר מתוק, התשובה של יובל היא קר. קר מאוד.

סדרת הכתבות כולה:

• היום הראשון בסימן ניסים גלויים
• יום ב- מים בששון
• יום ג – להפוך את הלימונדה ללימון
• יום ד- הראש היהודי ממציא לנו פטנטים גם בנורבגיה
• ⇐ יום ה – האור בקצה המנהרה
• יום ו – שבת בבוקר יום יפה
• יום ז- להרגיש כמו מלכה
• יום ח – מי הזיז את הגבינה (החומה) שלי?
• יום ט – מרקטינג סטייל נורבגיה