אתחיל בשאלה היפותטית. מה הייתם עושים לו גיליתם שבמקום בקבוקי מים קניתם בטעות בקבוק אחד של סודה? בטח תאמרו שזה לא נורא ושזה יכול לקרות לכולם ואתם גם צודקים.
זה קרה לא רק לי אלא גם למדריך שלנו ביום השני לטיולינו בנורבגיה. וכמובן שאצלו הטעות הייתה גדולה יותר. הוא קנה 10 בקבוקים של מים להכין מהם קפה או תה וגילה שהם מוגזים. קצת סוכר והרתחה ואף אחד לא הרגיש בהבדל. ולמה אני מספרת לכם את כל זה? משתי סיבות:
- אחת- כדי שתשימו לב גם אם אתם לא קוראים נורבגית
- שתיים – כי גם לנורבגים זה קרה.
הם גילו להפתעתם שמפעל דשנים קטן שנמצא כשעתיים נסיעה מאוסלו יכול לשנות את ההיסטוריה, רק בגלל שאחד מתוצרי הלוואי שלו הם מים כבדים. ברוכים הבאים לרוקאן. המקום שהנורבגים הכי גאים בו ואתר מורשת עולמי של אונסק"ו.
מתכננים כעת את החופשה שלכם?
הנה האטרקציות והפעילויות המובילות השנה בנורבגיה. הן מבחינת מחיר והן מבחינת החוויה
- מסטוונגר: שייט בפיורד אל פיורד ליסה ופריקסטולן
- מברגן: שייט בפיורד Mostraumen
- מגיירנגר: אל הר דנסליבה, Flydalsjuvet, עיקול הנשר וסיור בפיורד
- איי לופוטן: שייט שקט בפיורד טרול
- טרומסו: מרדף אחר אורות הצפון נסיעה בסטייל הכל כלול
- אוסלו: שייט בפיורד אוסלו בספינת מפרש
- מאלסונד: סיור בטרולסטיגן ובפיורד
- מברגן: שייט בפיורד יפהפה אל Mostraumen
- מטרומסו: סיור אורות הצפון
מים כבדים ונורבגים נחושים
הסיפור מתחיל ב-1911 אז הוקם במקום מפעל הידרואלקטרי שנחשב לגדול באירופה. ב-1934 החלו לייצר במקום מים כבדים (אחד המפעלים היחידים באירופה שעשה זאת) וב-1940 מכרו את כל המלאי לצרפתים במטרה אחת- שלא ייפול לידיים גרמניות.
למרות זאת נשארו במפעל כמה חביות של מים כבדים שהגרמנים התעניינו בהם במיוחד. לא כי הם היו צמאים, אלא פשוט כי זהו מרכיב הכרחי בייצור פצצת אטום. העולם נעמד על הרגליים.
בהתחלה הצניחו 4 לוחמי מחתרת נורבגית שחיכו לטייסים בריטים שיגיעו באמצעות דאונים, אבל הדאונים התרסקו ועברו לתוכנית ב' – הפצצות חוזרות ונשנות של בעלות הברית על המפעל. הן לא ממש פגעו והיה צורך בפעולה קרקעית.
בפברואר 1943 הצליחה קבוצת של 6 לוחמי מחתרת נורבגיים (בתוספת 4 הלוחמים שהוצנחו) לחבל במפעל.
חבלה זו נחשבת עד היום לאחת מפעולות החבלה החשובות והאמיצות במהלך מלחמת העולם השנייה, למרות שהיא עיכבה את הפעילות במקום למשך 7 חודשים בלבד.
בסוף המלחמה התברר שהגרמנים בכלל לא היו קרובים לבניית פצצה, מה שהפך את כל המבצעים למיותרים. אבל זה כאמור רק בדיעבד.
תהילת עולם בגלל מים?
עצם הרעיון והביצוע הספיקו כדי להפוך את לוחמי המחתרת לגיבורים ולזכות אותם בתהילת עולם. למשל, להפיק סרט בשם "גיבורי טלמרק" שמספר את הסיפור בכיכובו של קירק דאגלאס, לבנות פסל לזכרם באלסונד ועוד.
אני לא יודעת אם התהילה מוצדקת או לא, אבל כשהלכתי בעקבותיהם ביום השני הבנתי שקל זה לא היה. לא רק שהם הלכו קילומטרים בשלג (בכל זאת פברואר בנורבגיה), אלא גם סחבו איתם קילוגרמים של חומרי נפץ מסוכנים.
הם גם היו צריכים לעשות עיקוף כדי שלא להתגלות ע"י השומרים ובעיקר לטפס הרבה. אולי בשלג זה קל, אבל לי זה היה קשה.
לפי ספרי הטיולים, טיול רגלי לאורך נתיב החבלנים נמשך כשעתיים לאורך 8 ק"מ ברמת קושי בינונית, אבל קחו בחשבון שיש שיפוע של 500 מטר ו- 21 עיקולים – מה שהופך אותו למורכב וטכני הרבה יותר. בקיצור, לא להאמין לכל מה שהנורבגים אומרים. מצרפת וידאו לשיפוטכם של חלק מהדרך.
ואם אתם כבר כאן – אני ממליצה לנצל את המרחק הקצר מאוסלו (רק שעתיים וחצי נסיעה ברכב שכור) כדי ליהנות מכל מה שיש למקום להציע: טיול רגלי לפסגת הר Gaustatoppen (חלק מהדרך ניתן לעשות ברכבל), עליה ברכבל Krossobanen כדי לראות את אור היום או האטרקציה הגדולה מכולן – שמש
מכיוון שרוקאן שוכנת בין הרים גבוהים אור השמש לא מגיע אליה. אל פסגת אחד ההרים שמסביב לכפר 3 מראות ענקיות שמחוברות למערכת הכוונה, כך שהן מוצאות את הזווית הטובה ביותר בה ישלח האור אל הכפר. התוצאה היא שבחודשי החורף התושבים נהנים מקרני השמש, גם אם בעקיפין. מזל שהייתי בקיץ:))
איך אומרים סודוקו בנורבגית?
השאלה למי להאמין ולמי פחות הפכה אותי למבולבלת. כבר ביום הראשון של הטיול הקודם גיליתי שדרגות הקושי של הנורבגים מתאימות (הפתעה..) לנורבגים ולא לישראלים כמוני, כך שהתחלתי לחשוש שכל האימונים שעשיתי אולי היו לשווא.
למזלי היו לי בעיות אחרות להתמודד איתן שהסיחו את דעתי ובעיקר את רגליי. למשל, השמות של חברותיי לקבוצה.
הסתבר שבקבוצה של 24 מטיילים היו 2 בנות בשם ענת (טוב, זה שם נפוץ…), 2 בנות בשם אסנת, 2 בשם נירית, נורית אחת, נירה ומרינה. טיול אתגרי כבר נראה ממש קל ליד הסודוקו הזה. בגזרת הבנים היה קל והם התהדרו בשמות שלא חזרו על עצמם כמו חיים ויעקב. פשוט 😊
אבל הדילמות הנורבגיות לא הפסיקו להגיע אלי (למה תמיד אני?) וכמובן שהן היו בנושא המים לגווניו. למשל, למה לא להפוך את הצינורות של מפעל הדשנים למגלשות מים, איזה מרק נעדיף בארוחת הערב ואיך אומרים מים חמים בנורבגית?
יש לי סימפטיה גם בנורבגיה
את השאלה הראשונה השארנו אחר כבוד למהנדסים הנורבגים, אבל את שתי השאלות האחרונות פתרנו בקלות.
במלון Skinnarbu Nasjonalpark Hotell (כחצי שעה נסיעה מרוקאן) קיבלו את פנינו עם ארוחת ערב דשנה שנראתה כמו ליל הסדר. הייתה גם פסנתרנית שהנעימה את זמננו וכמובן מרק.
אני חושבת שהוא היה מאפונה, אבל לא טעמתי כי העדפתי את דג הסלמון המקומי. תמיד הייתה לי סימפטיה לכאלה ששוחים נגד הזרם.
את בעיית המים החמים פתרה עבורי הנהגת שלנו איבון למרות שהיא שוודית. מסתבר ששוודית ונורבגית הן שפות קרובות ומים חמים זה אותו הדבר. הודיתי לה עמוקות ולגמתי בהנאה את כוס התה שחלמתי עליה מהבוקר.
המדריך יובל הציע שנצא אחר ארוחת הערב לטיול רגלי מסביב לאגם לאור פנסים. מבחינתי הגיעו מים עד נפש והתכווצויות עד הברכיים. העדפתי לנוח. גם כאן ישנתי מצוין ולא רק בגלל המצעים הנוחים.
אחת מבנות הקבוצה (נדמה לי שזו הייתה נירה, אבל אתם כבר יודעים למה אני לא בטוחה…) שאלה את המדריך איפה נמצאת תעלת טלמרק המפורסמת. הוא ענה לה ואני חייכתי. לא יכולתי לבקש הוכחה טובה מזו לעובדה שיש קוראים לאתר שלי. לילה טוב נורבגיה.
סדרת הכתבות כולה:
- היום הראשון בסימן ניסים גלויים
- ⇐ יום ב- מים בששון
- יום ג – להפוך את הלימונדה ללימון
- יום ד- הראש היהודי ממציא לנו פטנטים גם בנורבגיה
- יום ה-האור בקצה המנהרה
- יום ו- שבת בבוקר יום יפה
- יום ז- להרגיש כמו מלכה
- יום ח – מי הזיז את הגבינה (החומה) שלי?
- יום ט – מרקטינג סטייל נורבגיה