נועה חוזרת לנורבגיה 2022 – יום ז' – להרגיש כמו מלכה

היום השביעי לטיולנו בנורווגיה אמנם היה יום ראשון ולכאורה היה אמור להיות רגוע במיוחד, אבל זה היום שבו גיליתי איך זה להיות מלכה. ומסתבר שכמו בצבא גם כאן המלכות צועדות על קיבתן, אבל בנורווגיה (שבה כאמור הכל הפוך) מדובר בסיידר ובגבינה.

סיידר

זה התחיל בטיול בוקר של כ-3 ק"מ מהמלון שלנו לאורך דרך הפירות והסיידר. כל החוות בדרך היו סגורות, כך שחסכתי לעצמי קניות של מזכרות כמו סיידר, פירות, יינות שונים ואפילו בשרים מעושנים.  היתרון הוא שהטיול נמשך כשעה בלי עצירות, אבל החיסרון הוא  שלא היה מה לצלם.

אתם לעומת זאת, מוזמנים להגיע לכאן ביום חול ולעשות שופינג כהלכתו:

• בחוות SYSE GARD ניתן לרכוש מוצרים ביתיים כמו מיץ תפוחים, ריבה, שזיפים משומרים ובשר כבש מעושן ולהצטרף לסיורים מודרכים באנגלית (יש אפשרות לכלול בהם ארוחות מתוצרת החווה).
• בחוות ULVIK FRUKT & CIDERI ניתן להצטרף לסיורים מודרכים במטעי התפוחים והדובדבנים ולרכוש מוצרים שונים.
• ב-Kádn & Alde AS ניתן לרכוש מאפים שנעשו בידי אמן ובשר כבש.
• ב-Hardanger Juice and Cider Factory ניתן לראות את תהליך הייצור של הסיידר, היין, הליקר והברנדי המקומיים, לרכוש את המוצרים ולהצטרף לארוחות שמבוססות עליהם.

החל מהמאה ה-13 תפוחים גודלו כאן על ידי נזירים וסיידר נחשב למשקה של אצילים, כך שפשוטי העם שתו אותו באירועים חגיגיים במקום יין. מאז עברו הרבה מים בפיורדים הנורבגיים. היום 40 אחוזים מכלל התפוחים הנורווגיים גדלים באזור שסביב פיורד הרדנגר.

התפוחים כאן זוכים לכבוד מיוחד ורק תפוחים שעונים על דרישות ספציפיות יכולים להיקרא תפוחי הרדנגר – מותג שקיבל מעמד של מוצר מוגן החל מ-2005. זה המוצר ה-3 בנורבגיה שקיבל את ההכרה הזו, כך שמבחינת התושבים התפוחים הם גאווה מקומית.

בנוסף, לכל חווה כאן יש את המתכון הסודי שלה לסיידר ודרך ייצור משלה – מה שאומר שבכל מקום יהיה לו טעם קצת שונה.

גבינה

אחרי שהרגשנו איך מרגיש תפוח שזוכה לכבוד מלכים, נסענו במשך כשעה וחצי לכפר אונדרדאל. תכננו לעשות טיול רגלי של כ-2 ק"מ ל-Dorganes, אבל דבר ראשון התיישבנו לאכול ארוחת צהרים כדי שיהיה לנו כוח להליכה.

ירדתי לצלם פסל של העז המקומית שנחשבת כאן למלכה ונדהמתי למראה עיניי. בחור מקומי שטף את האוטו שלו בצינור.

בארץ זה אולי מחזה נפוץ, אבל אזור מערב נורבגיה נחשב לאזור הכי גשום במדינה ואין צורך לנקות את הרכב. שאלתי אותו אם לא ירד פה מספיק גשם והוא לא רק צחק, אלא אמר שמדובר בשאלה טובה. כשהתעקשתי על התשובה הוא אמר שהוא שוטף רק את הגלגלים. גללי העיזים נדבקות אליהן וזה מסריח.

מסתבר שהעיזים המקומיות אמנם אחראיות לגבינות המפורסמות, אבל הודות למספרן הרב (פי 5 מהאנשים) הן גם עושות צרות.

המשכנו לדבר ושאלתי אותו איך זה לגור כאן. הוא סיפר לי שמדובר בישוב קטן שמונה 88 אנשים בלבד (היו 89 אבל אחד נפטר לאחרונה), כך שלא כולם מסתדרים זה עם זה ויש כאלו שאפילו לא מדברים עם השכנים. בתור מישהי שבאה ממושב קטן הזדהיתי איתו.

להרגיש כמו מלכת אנגליה

ואז תפס את עיני שיח ההורטנזיה שגדל אצלו בכניסה לבית. התאהבתי בצמח בביקור שלי באיים האזוריים ומאז אני שמחה בכל פעם שאני רואה אותו. הוא הבין שאני מתלהבת והזמין אותי לבקר בגינה שלו שבה הוא מגדל מנטה, פירות יער, תפוח, שזיפים, חסה ועוד.

כשסיפרתי לו שיש לי בגינה עצי פרי כמו מנגו, אבוקדו, גויאבה, לימון, תפוז וקלמנטינה הוא ממש יצא מגדרו. אלה בדיוק הפירות שהוא אוהב לאכול, אבל מעולם לא ראה מקרוב אלא רק על מדף הסופרמרקט. כשאמרתי לו שאצלנו מכניסים מנטה לתה כדי להקל על כאבי בטן הוא ממש עף.

מסתבר שיש לו מעגן פרטי של סירות ומדי פעם הוא יוצא לדוג. כשאמרתי לו שאני מרגישה בגן עדן הוא אמר שאני לא לבד. הוא התגאה בעובדה שמלכת נורבגיה ביקרה כאן והרגישה בדיוק כמוני. אני בחברה טובה.

סיכמנו שנחליף בתים. הוא יבוא לארץ בכריסמס כדי ללכת לים בחורף ואני אבוא לפה בקיץ כדי להתקרר מהלחות. ככה אני ארגיש מלכה ואעלה את הסיכויים שלי לפגוש את מלכת נורבגיה. גם הנוף יהיה שווה את זה לדעתי.

הבעיה היחידה לדבריו (חוץ מגללים של עיזים) היא המצוק הסמוך. הם מפחדים שהוא יקרוס עליהם ורק לאחרונה הם נותקו שוב מהעולם (הכביש לכפר נסלל רק ב-1988) בגלל מפולת שלגים.

אבל חוץ מזה הכל כאן דבש (או יותר נכון, גבינת עיזים) והוא רואה את שביל החלב בלילה ולפעמים גם את הזוהר הצפוני. הוא סיפר שזה בדיוק מה שקרה פה אתמול, כך שמיהרתי לספר על זה לשאר חברי הקבוצה שמיהרו להוריד את האפליקציה הסלולרית המתאימה.

אז איך זה להיות מלכה?

כל הדרך ל-Dorganes העסיקו אותי המחשבות על שביל החלב האנושי והגלקסי ועל מלכת נורבגיה. מסתבר שבנורבגיה מוסד המלוכה קיים כמעט ברציפות מאז שנת 872, אבל לא תמיד הוא עובר בירושה. למשל, המלך הוקון ה-7 נבחר במשאל עם.

מלך נורבגיה נחשב לראש המדינה בפועל, זאת למרות שסמכויותיו טקסיות וייצוגיות בלבד. למשל, יש לו את הזכות להטיל וטו על חוקים שנחקקו ע"י הפרלמנט הנורבגי. אף מלך כאן עוד לא עשה זאת ולאור הפופולריות של מוסד המלוכה אפשר להבין למה.

והאהבה המקומית למלך לא התחילה היום. המלך אולב ה-2 נחשב לזה שאיחד את נורבגיה ושהביא להתנצרותה, כך שהוא נחשב לקדוש ופסלים מפארים את פועלו. קתדרלת נידארוס שנבנתה על קברו בטרונדהיים משמשת עד היום להכתרת מלכי נורבגיה.

למרות הכל, המלך הנורבגי חי יחסית בצניעות. נכון שיש לו מספר בתים וחוות לצד הארמון באוסלו, אבל הרווחים ממכירת התוצרת של החוות מושקעים בפיתוח המקום ולא הולכים לכיסו הפרטי. לנסיך אחר הובטחה יאכטה אבל הוא היה צריך לחכות לה 40 שנה…

הכל כלול וקרקע המציאות

בין כל המחשבות על מלוכה, יאכטות וחוות אוטרקיות, הסתבר שהמסלול שבו הלכנו הוא קשה מדי והחלטנו לשוב על עקבותינו. חזרתי לקרקע המציאות תרתי משמע.

בדרך חזרה גילינו שלמרות שמדובר ביום ראשון מרכז המבקרים המקומי פתוח לקהל. במקום יש גם מוזיאון שמסביר על הכפר, האזור ואופן ייצור הגבינות, בית קפה, חנות מזכרות ורציף שממנו יוצאים לשיט בקיאק. ממש הכל כלול בסגנון נורבגי.

מכאן נסענו במשך כ-20 דקות למלון שלנו בפלאם – מלון‏‎Fretheim Hotel ‎‏, מלון שהוקם במאה ה-18 כאשר לורדים אנגלים חיפשו מקום ללון במסעות הדיג שלהם. למרות שמדובר במלון היסטורי, גם פה קיבלנו יחס שיאה למלכים מודרניים.

החדר שלנו כלל יציאה למרפסת שממנה הייתה כניסה ישירה לחדר האוכל. מתברר שמה שטוב ללורדים אנגלים טוב לכולם. גם למושבניקית כמוני. ארוחת הערב לא צולמה עקב (שוב) תקלה במצלמה, אבל אתם יכולים לדמיין את השפע ואת הפאר. זה גם היה מאוד טעים.

וטיפ ממני לסיום – אל תוותרו על אונדרדאל ולא רק בגלל הזוהר הצפוני החמקמק או האפשרות להיתקל במלכה.

בכפר זה נמצאת כנסיית הלוחות הקטנה בצפון אירופה, כך שאם אתם מחפשים מקום שהוא נורבגיה בזעיר אנפין – זה פה. וכמובן, בקרו באזוריים. ככה יהיה לכם נושא לשיחה ואולי גם אפשרות להחלפת בתים.

סדרת הכתבות כולה:

• היום הראשון בסימן ניסים גלויים
• יום ב- מים בששון
• יום ג – להפוך את הלימונדה ללימון
• יום ד- הראש היהודי ממציא לנו פטנטים גם בנורבגיה
• יום ה – האור בקצה המנהרה
• יום ו – שבת בבוקר יום יפה
• ⇐ יום ז – להרגיש כמו מלכה
• יום ח – מי הזיז את הגבינה (החומה) שלי?
• יום ט – מרקטינג סטייל נורבגיה