אל קצה העולם – המסע של רונית אתרוג לצפון נורבגיה

הקיץ החלטנו להצפין. אנחנו גרים באי קטן צפוף חם ולח. ולכן בקיץ אנחנו נוסעים נסיעות ארוכות. וחוזרים לקראת הסתיו. והשנה מממשים חלום ישן ונוסעים צפונה.

כמה צפונה? הכי רחוק שאפשר. אנחנו פנסיונרים ונוסעים לאט. משתדלים להיות במקום 2-3 לילות. מתניידים ברכב שכור ומתגוררים בעיקר בבתים, בקמפינג וכד. את האוכל מבשלים בעיקר אצלנו ומדי פעם מסעדה כדי לאכול אוכל מקומי, טיפוסי, שונה.

הטיול מתחיל באוסלו מתקדם צפונה ואז חוזר דרומה דרך פינלנד ושוודיה. סך הכל 54 יום. ולא נתלונן כעת על השפה הנורווגית הקשה לנו עם המון עיצורים בלי אותיות ניקוד וצירופי אותיות ייחודיים.

יסוואר (Gjesvear) – הכי צפון שיש

הנקודה הצפונית ביותר שבה גרנו היה כפר דייגים זעיר בשם יסוואר (Gjesvær). זה המקום הקרוב ביותר לקצה הצפוני שמצאנו ופה נשארנו יומיים.

מאז התפתח קצת. חוץ מפרנסה מהדייג יש פה בתים להשכיר, מסעדה אחת, וספארי ציפורים – נסיעה לצפייה בשחפים, שחפיות, קורמורנים, עיטי ים ופפינים.

מכיוון ששיט כזה כבר עשינו בהארסטאד (Harstad) ופפינים ראינו באי רונדה (Runde) החלטנו פשוט לטייל בנחת. למי שלא עשה שייט עד כה – מומלץ בחום להתחיל פה ולא להתאכזב 🙂

בשנות השמונים מספרים לי שזה היה מקום רחוק במיוחד ובשביל מוצרים ואספקה היה צריך לנסוע שעות רבות. ועדיין בעניין הצטיידות, בעלת הבית ממליצה לעצור בסופר גדול בדרך בעיר הונינגסווג (honningsvag) כדי לקנות מצרכים.

הצטיידות בנורבגיה

וזאת לדעת, הבתים בנורבגיה מצוידים פיקס מבחינת המטבח. כל הכלים והסכום צלחות ומיני כוסות. הכל שם. וגם מדיח, טבליות למדיח. סבון כלים. מטלית לניגוב מטלית ליבוש. הכל קיים, אבל, לפעמים יש קפה ולפעמים לא. אותו הדבר לגבי מלח ופלפל. והמלצה מאיתנו – את כל האוכל והתבלינים תביאו אתכם.

וכך גם במקלחת. המים החמים נהדרים. הזרם חזק ומיידי. תמיד יש מגבות. אבל חוץ מסבון ידיים אין כלום. סבון רחצה, שמפו , מרכך וכד- תביאו מהבית. ככה זה עובד פה. וכשמתרגלים זה מאד נח. לרשימת הציוד המומלצת לנורבגיה הקליקו כאן.

אז באנו מצויידים. האמת היא שאחרי חודש בדרכים פשוט יש לנו מהכל. ומה שלא הבאנו איתנו – השלמנו בסופרמרקטים המקומיים.

המבדיל בין קודש לחול גרסת נורבגיה

שימו לב – למרות שנורבגיה היא מדינה חילונית בהגדרה, רוב מוחלט (כ-99.9%) מהחנויות ובתי הקפה סגורים ביום ראשון. בדרך כלל בעיר בינונית ומעלה (בקנה מידה נורבגי) יש סופרמרקט תורן פתוח.

אבל אל תבנו על זה. שכבר מאשרים לסופרמרקט מסוים לפתוח את שעריו ביום ראשון, הוא מחויב לפתוח רק מחלקה של מוצרי יסוד. שאר החנות סגורה. התוצאה היא צפיפות (שוב, בקנה מידה נורבגי) של אנשים במחלקה אחת קטנה.

ולמה לא לפתוח את כל החנות? הנורבגים טוענים שזה כדי להבדיל בין קודש לחול. עוד אחת מהמוזרויות שיש רק כאן.

סוף העולם שמאלה – בנורבגיה זה לא שם של סרט אלא המציאות

ואז הגענו לסוף העולם שמאלה. יסוואר, כפר זעיר, ספרתי 21 תיבות דואר. למזלנו התפילות שהתפללתי לאלוהי מזג האויר– עזרו כי זאת לדעת, למרות שחודש יולי מוכרז כקיץ בכל חצי הכדור הצפוני הסטטיסטיקה בנורווגיה הוכיחה ההיפך.

בתוך שבוע אחד חווינו יום אחד גשם (לפחות), יום אחד שמש אמיתית ושמים כחולים (חוויה דתית כמעט) ושאר הימים עננים או ערפל. כשהגענו בנסיעה ארוכה כבר היה צהריים והערפל שייט לו באיזור הנורד קאפ (וכמו בשיר) לא ראו ממטר. באיזור הכפר התבהרו העננים והצבעים יצאו חזקים ובוהקים.

הבנו את הרמז ויצאנו לטיול הכרות. בסביבה בתים צבועים באדום לבן או צהוב, רציפים למים, מלכודות לסרטנים מלכותיים, דגים מתייבשים במתקני יבוש ביתיים, כנסיה קטנה ויפה, נוף מדהים ובית קברות קטן.

האגדה האורבנית המקומית היא שיום אחד התנתק גוש קרח וצנח למפרץ, יצר גל ענק וטלטל סירת דייגים קטנה שאיתרע מזלה להיות באותה שעה קרוב לחוף. שני הדייגים שהיו על הסירה טבעו בים. מתו. לפחות נמצא להם נוף מרהיב למקום מנוחתם.

ממשיכים צפונה

לפי התחזית שלא אכזבה למחרת הובטח וקיום יום נקי מעננים. השמש הפציעה אבל חם לא היה. נסענו לכיוון צפון. בדרך עצירה בכפר דייגים נוסף Skarsvag זהו כפר גדול יותר ובו מתקני עץ מסורתיים ליבוש דגים.

סיורי דייג יוצאים מפה ובמרכז המידע יש בחור צעיר ונחמד שמוכן תמורת סכום צנוע להראות לנו את בריכת הסרטנים שלו king krab, לדוג אותם מהבריכה בעזרת מטאטא (בים הפתוח משתמשים במלכודות). לצלם, לתת לנו להצטלם איתם, ובעיקר להסביר עליהם.

מסתבר שזהו מין פולש שהגיע מרוסיה ומתקדם דרומה לאורך חופי נורווגיה. היום צדים אותו בחודשים מסוימים ויש מכסות דייג ובעיקר הכנסה נאה ביותר לדייגים.

אחרי צילומים ושוטטות המשכנו צפונה למטרה העיקרית של הביקור Nord kapp. מדהים כמה אנשים אוהבים ״הכי״. הכי צפוני/ דרומי/רחוק/קר/חם.

פה הרוח חזקה מאד ותשע המעלות שבחוץ מרגישות הרבה פחות. המקום הזה נראה ומרגיש כמו סוף העולם. קר, רוח מיללת, בהיר אבל לפעמים ענן ערפל עוטף אותך, אין בכלל עצים במקום הזה ורק עשב מאד נמוך צומח על הסלעים. הנוף בקצה הצפוני חשוף וצחיח. הרגשנו תרתי משמע בקצה העולם.

אבל למרות הכל המקום מאד מרשים. למזלנו יש גדר שמונעת משכמותינו לתהום אבל מאפשרת להתקדם ולצלם. יש פסל של הגלובוס על טריפוד שכולם מצטלמים לידו.

אחרי סיבוב וצילומים שמחנו לגלות את בית הקפה שצמוד למרכז המבקרים ולהתחמם בכוס שוקו ומאפה טרי. חוויה של פעם בחיים.

בחזרה לכפר

עכשיו אחרי שנגענו בקצה, חוזרים לכפר ״שלנו״. טיול אחרון בין הבתים היפים, ארוחה במסעדה המקומית היחידה (צריך להזמין מקום. לא כי מלא אלא כדי שהטבח יבוא להכין אוכל) וכמובן אכלנו סרטנים לכבוד בריכת הסרטנים מהבוקר. ובלי שהרגשנו הגיע סוף היום.

השמש פה לא שוקעת בקיץ רק יורדת אל האופק ועולה חזרה. בשביל אנשי ים התיכון זו תופעה מופלאה ביותר שאי אפשר להתרגל אליה. תמיד יש אור. אתה ישן, אתה מתעורר ולעולם לא תדע מה השעה.

נראה לי שזו תרופה מצוינת לאנשים עם נטייה לדיכאון. אפילו חשבתי לארגן טיסות לנורבגיה בקיץ לדיכאוניים שבינינו, אבל בינתיים אני רק משתעשעת ברעיון.

הכפר שלנו הוא מקום קטנטן וקסום וכבר מחר אנחנו עוזבים אותו, אורזים וממשיכים. מפה הדרך היא רק לכוון אחד -דרום.

הכותבת והצלמת היא רונית אתרוג, אוהבת טיולים, חובבת הרפתקאות ומקומות רחוקים.